בלוג הטיולים של צביקה: ניו זילנד נובמבר דצמבר 2024

ניו זילנד, נובמבר דצמבר 2024 - האי הדרומי

ניו זילנד - האי הדרומי

הקדמה
קצת על האי הדרומי – האי הדרומי הוא הגדול מבין שני האיים המרכזיים של ניו זילנד. הוא מצוי בין האוקיינוס השקט לבין ים טסמן, כ-2,000 ק"מ מדרום-מזרח לאוסטרליה וכ-40 ק"מ מדרום-מערב לאי הצפוני.
זהו האי ה-12 בגודלו בעולם ושטחו הוא 151,215 קמ"ר. המאפיין הגאוגרפי הבולט ביותר של האי הם האלפים הדרומיים החוצים אותו לאורכו בסמוך לחוף המערבי, ובהם נמצאת הפסגה הגבוהה בניו זילנד, הר קוק (3,754 מטר). מתגוררים בו פחות מרבע מתושבי ניו זילנד, כמיליון איש. אוכלוסיית האי גם הומוגנית יותר מהאי הצפוני - 91% הם ממוצא אירופאי (לעומת כ-80% בכל ניו זילנד). העיר הגדולה ביותר באי היא קרייסטצ'רץ', בירת חבל קנטרברי. ערים גדולות נוספות הן דנידין, נלסון, אינברקרגיל וגריימאות'.

כמה אזהרות
1. גנבי אוכל – בכל מקום שעושים פיקניק באי הדרומי יש להיזהר מאד מלהשאיר את האוכל (אפילו לרגע) ללא השגחה!
והכוונה לא לבני אדם אלה לעוף חסר יכולת תעופה בשם וֶוקָה שנמצאת כמעט בכל מקום שהסתובבנו באי. וֶוקָה (שם מדעי: Gallirallus australis, בשפת המאורים Weka) הוא מין של עוף חסר יכולת תעופה הוא אנדמי לניו זילנד, רוב גופה של הווקה חום, ומפוספס בשחור ואפור, אורכה כ-46–50 ומשקלה כ-350–1050 גרם. מוטת כנפיה של הווקה היא כ-50 עד 60 ס"מ. רגליה של הווקה חסונות, וכנפיה מנוונות. הווקה מצויה בבתי גידול שונים: יערות, כרי דשא אלפיניים, דיונות חול, חופים סלעיים ואזורים עירוניים-למחצה. היא אוכלת-כול: בעלי חיים (בעיקר חסרי חוליות) מהווים כ-30% מתזונתה וכל דבר אחר שהיא מצליחה "לגנוב".

2. זבובי החול – המעופפים הנועזים האגדה המאורית מספרת על הלוחמים העתיקים אשר סיירו באי הדרומי עד שהגיעו למילפורד סאונד. הנוף המהפנט גרם להם להבהות פעורי פה במשך ימים ארוכים עד אשר הפכו לסלעי אבן בעצמם. כדי למנוע מאנשים נוספים להפוך לסלעי אבן שחרר האל המאורי טה-הינה-נואי-טפו את זבובי החול. המאורים מכנים את הזבובים – נאמו שפירושו שטן קטן, ועקיצתם המטרידה גורמת לגירוד מעצבן, במשך מספר ימים לאחר העקיצה. הזבובים אינם זבובים באמת אלא חרקים קופצניים מוצצי דם. בשל חוסר יכולת התעופה של זבובי החול, החלקי הגוף החשופים ביותר שלכם לעקיצות הן הרגליים. אבל בזמן ישיבה או שינה על על הקרקע – גם שאר חלקי הגוף.

3. תוכי יפה בשם קיאה (Kia) (שם מדעי: Nestor notabilis). המאופיין בממדיו הגדולים יחסית; בצלילים שהוא משמיע לעיתים קרובות "קיאה, קיאה", ומכאן מקור שמו; ובאופיו הסקרן - הוא מתעניין מאוד בחפצים או אנשים הזרים לו ונודע בחיבתו הגדולה לנקר גומיות של חלונות הרכבים עד כדי סכנה לעקירת החלון.

יום מס' 8 (יום שישי 29/11/2024)
השכמה מוקדמת וב-07:30 אנחנו כבר בנסיעה מקיפים את המפרץ (Tasman Bay / Te Tai-o-Aorere) מדרום ופונים צפונה לאורך החוף לעבר הישוב הקטן קאיטריטרי (Kaiteriteri), שם אנחנו עוזבים את האוטובוס ויוצאים לעשות מסלול רגלי בשמורת הפארק לאומי "אבל טסמן" (Abel Tasman) - זהו הפארק הלאומי הקטן ביותר בניו זילנד -שיטחו 225 קמ"ר, אך ללא כל ספק הוא אחד היפים, הפופולארים והנגישים במדינה. הפארק ממוקם בקצהו הצפוני של האי הדרומי של ניו זילנד. הפארק נחנך בשנת 1942, בדיוק 300 שנים לאחר הגעת אבל טסמן, מגלה הארצות הראשון לניו זילנד. בפארק חופי ים מוזהבים, צוקי גרניט אדירים, סלעים בצורות מעניינות, יער גשם ממוזג, איים ואיונים, מפלים וגשרים תלויים ושלל בעלי חיים הכוללים בין היתר כלבי ים, ציפורי שיר ועופות מים, איילים, חזירי בר ופוסומים.
אנחנו עולים על סירה ומתחילים בשייט לכיוון צפון,

הסירה לוקחת אותנו בתחילה אל סלע ענק (Split Apple Rock) שהבדלי הטמפרטורות בין היום ללילה גרמו לו להיבקע ולהראות כמו פרח ענק העולה מהמים,

בהמשך הסירה עוצרת במספר תחנות שבהם יורדים מטיילים ואנחנו ממשיכים איתה עד התחנה שנמצאת מול האי טונגה (Tonga Island) ושם אנחנו יורדים לחוף (Tonga Quarry Campsite). המסלול ניקרא abel tasman coast track,

תחילת המסלול לכיוון דרום בעליה בתוך יער גשם ובהמשך ירידה לעבר חוף הים ב- Bark Bay,

עוברים על גשר תלוי מעל הנחל שבצידו מפל יפה (Bark Bay Falls),

ומגיעים ללגונה שאותה אנחנו מקיפים ממזרח בשביל מסודר עם גשרים קטנים

עד שמגיעים לרצועת החוף שתוחמת את הלגונה ושם (Bark Bay Campsite) אנחנו עושים הפסקת צהרים.

בסיום ההפסקה אנחנו ממשיכים בשביל דרומה תוך כדי עליה לרכס נוסף

וירידה לחוף הים הבא (Medlands Beach), כאן גם מסתיים המסלול הרגלי שלנו ואנחנו ממתינים במקום לסירה שתבוא לקחת אותנו חזרה לקאיטריטרי

סה"כ צעדנו 6.25 ק"מ במשך של כ-4 שעות כולל הפסקות.

הסירה הגיע בשעה 15:00 ואיתה שטנו בחזרה, לקאיטריטרי הגענו ב-16:20

עלינו לאוטובוס ונסענו חזרה למלוננו בעיירה נלסון Nelson)).
תם יום מס' 8 של הטיול

יום מס' 9 (יום שבת 30/11/2024)
את הבוקר (07:30) התחלנו מוקדם בסיור בעיירה נלסון לכיוון הקתדרלה (Christ Church Cathedral) עם אלה שרצו להתעורר, בדרך עברנו את המדרחוב (Trafalgar Street)

עד לתחתית הגינה של הקתדרלה ומשם עלינו דרך הגינה הפורחת (Church Hill - Pikimai) אל הצד השני של המבנה שבו נמצאת הכניסה הראשית

כאשר הגענו לרחבת הכניסה הגיעה במפתיע הגברת עם מפתחות הקתדרלה התנצלה קלות על האיחור שלה ורצה לפתוח את דלתות הקתדרלה וכך זכינו גם לסייר בתוכה ולראות את קישוטי חג המולד.

ירדנו מהקתדרלה חזרה לרחוב הראשי ובדרך למלון עברנו דרך שוק האיכרים (The Nelson Market) שפתוח כל שבת.

לאחר הסיור הקצר בשוק חזרנו ישר לארוחת הבוקר ובסיומה עזבנו את החדרים ויצאנו (כל הקבוצה) בנסיעה לעבר מוזאון המכוניות של נלסון (Nelson Classic Car Museum)

סיירנו במוזאון עד השעה 10:00 ויצאנו בנסיעה דרך אזור היין של מרלבורו, בדרך עצרנו בגשר שעל נהר פלורופוס (Pelorus Bridge Scenic Reserve) ועשינו סיבוב רגלי קצר במקום.

בהמשך הדרך התארחנו לשעה קלה לטעימות ביקב האנטר (Hunter's Wines).

מהיקב המשכנו לכיוון חופי האוקיאנוס השקט ופנינו בנסיעה דרומה לאורך החופים, בדרך עצרנו ב- Ohau Point Lookout שם יש תצפית על אלפי כלבי הים פרוותיים (New Zealand fur seal) שעל קו החוף, וזאת עונת ההמלטות שלהם, ואכן החוף הסלעי היה מלא בכלבי ים והגורים שלהם שהתפרסו לאורך כל החוף.

בסיום התצפית (והצילומים) המשכנו דרומה לעבר המלון שלנו ללילה הקרוב (The White Morph)

שנמצא בעיירה קאיקורה (Kaikoura)(17:30). לאחר התארגנות קצרה ובזמן ששאר הקבוצה מתארגנת יצאנו (שרי ואני) לסיבוב רגלי קצר בישוב וחזרנו למלון,

מכאן עם כל הקבוצה נסענו לקצה חצי האי המקומי כדי להתבונן בתוצאות רעידת האדמה של 2016 ובקטעי הקרקע שהתרוממו מהים בזמן רעידת האדמה (Kaikoura Peninsula Walkway) וגם פה פגשנו כלבי ים שנחים על סלעי החוף (19:00),

בדרך חזרה עצרנו לארוחת ערב משותפת ב- The Pier Hotel and Restaurant ובסיומה חזרנו ללינה במלון שלנו (20:50).

תם יום מס' 9 של הטיול

יום מס' 10 (יום ראשון 01/12/2024)
את היום התחלנו בנסיעה מ- Kaikoura לעבר הצד השני של חצי האי (Kaikoura South Bay)

שם עלינו על ספינה ויצאנו לשייט של שעתיים וחצי בשמורה הימית של קאיקורה. בתחילה עצרנו ע"מ לצפות בעופות הימיים - האלבטרוס הענק והלבן והיסעור הענק הדרומי (בצבע חום), התצפית נעשית ע"י זריקת שקית רשת עם דיונונים למים והעופות מתקבצים סביבה.

לאחר מכן המשכנו בשייט לעבר להקות הדולפינים הגדולות מהסוג מזנק/דאסקי (שם מדעי: Lagenorhynchus obscurus) ששוחים באזור, זהו מין של יונק ימי ממשפחת הדולפינים שחי אך ורק בחצי הכדור הדרומי,

בסיום השייט חזרנו לאוטובוס ויצאנו בנסיעה לעבר חווה מבודדת (Woodchester Station) ע"מ ללמוד על חיי החוואים ולאכול ארוחת צהרים שבושלה ע"י בעלת החווה רבקה (Rebeca) שהיא אשת אשכולות ניו זילנדית: מגדלת ארבעה ילדים, ואלפי כבשים ופרות, וגם יודעת לייצר דבש מאנוקה, ולארח מטיילים כמונו. וצפינו על אזור החווה והנחל שזורם בה.

לפטוספרמון מכבדי (Leptospermum scoparium) נקרא במאורית מאנוקה mānuka, הוא שיח תה ממשפחת ההדסיים שמוצאו בני זילנד, איי צ'טהאם ודרום מזרח אוסטרליה הוא בדרך כלל שיח ירוק עד שגובהו 2–5 מ', אך הוא יכול להתפתח לעץ בגובה עד 15 מ'. ענפיו צפופים ועליו קטנים, מפרחיו מייצרות הדבורים את דבש המאנוקה.

דבש מאנוקה או דבש מַנוּקָה הוא דבש המאופיין בטעם ייחודי או תכונות ייחודיות אחרות, מפני שהוא מופק בעיקר מצוף של המאנוקה הדבש נמכר לרוב כסוג של תרופה אלטרנטיבית. לדבש מיוחסות סגולות מרפא שונות שטרם הוכחו מבחינה מחקרית, כחומר אנטי בקטריאלי, כמרפא פצעים וכמחזק מערכת החיסון.

מיוחסות לו גם סגולות קוסמטיות.

מהחווה המשכנו לנסוע מערבה לעבר מעבר ההרים לואיס (Lewis Pass) שהוא הצפוני ביותר מבין שלושת המעברים העיקריים על פני הרי האלפים הדרומיים בגובה של 907 מ', כביש המדינה מס' 7 חוצה את המעבר במסלולו בין צפון קנטרברי לחוף המערבי, נקרא על שמו של הנרי לואיס, אשר יחד עם כריסטופר מלינג, היה האירופי הראשון שגילה את המעבר. עברנו אותו והגענו למלון שלנו ללילה הקרוב (Maruia Hot Springs)

התארגנות קצרה בחדרים ויצאנו לטבול בבריכות החמות שצמודות למלון ולאחר מכן מקלחת וארוחת ערב במלון.

תם יום מס' 10 של הטיול

יום מס' 11 (יום שני 02/12/2024)
התעוררנו ישר לארוחת הבוקר במלון ומיד לאחריה התארגנו ויצאנו לנסיעה לעבר החוף המערבי של האי. נסענו לאורך נהר בולר עצרנו לתצפית (Kilkenny Lookout) על Buller Gorge,

והמשכנו בנסיעה מערבה עד לישוב וספורט (Westport) שם עשינו הפסקה בסופר המקומי לקניות אוכל לצהרים (11:00), לאחר הקניות המשכנו בנסיעה קצרה מערבה לכיוון חוף הים הטסמני ומצוקי הים של קייפ פאולווינד (Cape Foulwind) ועשינו את המסלול הרגלי לאורך הצוק מצפון לדרום (2.3 ק"מ) עברנו ליד המגדלור (Cape Foulwind Lighthouse) שבסיום המסלול עשינו הפסקת צהרים וגם האוטובוס חיכה לנו במקום (13:30).

המשך היום היה באתרי הפארק של פאפארואה (Paparoa), המתאפיין ביערות גשם צפופים, שבהם בולטים דקלי הניקאו האנדמיים.
המשכנו בנסיעה למסלול טרומן (Truman track) מסלול שמתחיל ביער גשם ונגמר בתצפית על חוף עם צוקים מרשימים

ומהתצפית ירדנו לחוף וצעדנו צפונה לעבר מערה יפה שעזבנו אותה רגע לפני שהגאות מגיעה וחוסמת לנו את הדרך חזרה וחזרנו חזרה לאוטובוס (15:40).

נסיעה קצרה דרומה הביאה אותנו לחוף הפנקייק (Punakaiki) ועשינו את המסלול המעגלי לאורך הצוקים
בשמורה סלעי אבן גיר המונחים זה על גבי זה ויוצרים "שכבות של פנקייק" (Punakaiki Pancake Rock). בפארק שביל טיול מעגלי קל ונגיש באורך 1.1 ק"מ בין הסלעים המרשימים והרבים מאד ובין Blowholes מעין גייזרים של מי ים המתפרצים מדי פעם מתעלות ומערות בינות לסלעים. המחזה המרשים במיוחד בשעת הגאות (15:50-16:30).

מכיוון שנשאר לנו עוד "מעט כח" נסענו שוב נסיעה קצרה צפונה למסלול רגלי נוסף - Pororari River Track,

בסיום המסלול (17:30) נסענו למלון שמארח אותנו בלילה הקרוב - Scenic Hotel Punakaiki, משך כל היום היה מזג אוויר אפור אבל חם.

קיבלנו חדר במעלה ההר ועלינו אליו להתארגנות, בירידה חזרה לארוחת הערב במבנה המרכזי התחיל גם גשם לטפטף.

תם יום מס' 11 של הטיול

יום מס' 12 (יום שלישי 03/12/2024)
התעוררנו לבוקר חורפי, ארוחת בוקר מהשעה 07:30 ולאחר ארוחת הבוקר יצאנו לסיור לאורך חוף הים עם טפטופי גשם שמלווים אותנו, ראינו סלעי פנקייק נמוכים

וסיירנו לאורך החוף דרומה עד שפך הנחל (Punakaiki River) והמצוק שמדרום לו, בדרך חזרה התחיל לרדת גשם שוטף שזרז מאד את הגעתנו חזרה ישר לתוך האוטובוס (09:15).

עזבנו את המלון ונסענו דרומה, היעד קניון הוקיטיקה (Hokitika Gorge) לאורך כל הנסיעה הגשם לא הפסיק, הגענו לחניה ב-11:15, בחוץ גשם, איך אמר שחר המדריך "הכי כיף לטייל ביער גשם בגשם" סה"כ מסלול של 3 ק"מ ולקח לנו שעה ועשר דקות.

בסיום ה"התקלפות" מהמעילים המשכנו בנסיעה דרומה תוך כדי גשם שוטף לאורך החוף המערבי לכיוון פרנץ' ג'וזף (Franz Josef), בישוב (15:00) עשינו הפסקת קפה (ושירותים). המשכנו בגשם שוטף למקום הלינה שלנו בישוב פוקס (Fox) אליו הגענו ב-16:30 (Heartland Hotel Glacier Country). שאר היום הוחלט על מנוחה עקב מזג האוויר הסוער.

בערב יצאנו לסיבוב קצר בישוב וארוחת ערב חופשית, אנחנו אכלנו במלון ממול (Heartland Hotel Fox Glacier).
תם יום מס' 12 של הטיול

יום מס' 13 (יום רביעי 04/12/2024)
בבוקר נפתח חלון של התבהרות בשמיים, ארוחת בוקר ב-07:30 וב-08:30 המזוודות כבר באוטובוס.
2 אפשרויות היו ליום הזה:- אפשרות 1- טיסה בהליקופטרים אל מרומי רכס האלפים הדרומיים ונחיתה על הקרח בסמוך להר קוק (3700 מ׳), הגבוה ביותר בניו זילנד, ע"פ התוכנית זה להיות 20 דקות על הקרחון, ולחזור חזרה (לא כלול בתוכנית ובתשלום של 300$ לאדם). אפשרות 2- הליכה למסלול יער מיניהאהאה (Minihaha)
כמעט כל הקבוצה בחרו לשלם לטוס לקרחון (פרט ל-3 משתתפים), ומכיוון שראינו כבר הרבה שלג השנה וגם ביוני הקרוב נראה הרבה שלג וקרחונים ויתרנו ושרי ואני יצאנו לבד לעשות את מסלול היער הארוך (Weheka Glow-worm Walkway) כאשר המגבלה היחידה לגבינו לחזור עד 10:00 למלון ע"מ להחזיר את מפתח החדר ולהצטרף לשאר הקבוצה.

עשינו את רוב המסלול המעגלי והמשכנו בשביל המסומן עד הנהר (Fox River)

ומשם בדרך עפר לכיוון הכביש הראשי וחזרה למלון סה"כ 5.75 ק"מ,

למלון הגענו ב-10:05 שירותים, החזרת המפתח ובינתיים גם המקבץ האחרון הגיע מהטיסה. ואז יצאנו רגלית לעשות את המסלול המעגלי (Minnehaha Walk) שאת חלקו עשינו קודם, כמובן שעשינו יחד איתם גם את המסלול הקצר (עוד 1.3 ק"מ) (שאת רובו עשינו לבד בבוקר).
לאחר היציאה מהיער נסענו דרומה לעבר Ship Creek שם עלינו תחילה למגדל התצפית (10714 Haast Highway)

ובהמשך עשינו מסלול רגלי בין הביצות שהסתיים בחוף הים, וגשם שוטף תפס אותנו בסיום המסלול (2 ק"מ הליכה).

בסיום התחלנו בנסיעה מזרחה על כביש מס' 6, עצרנו לתצפית (בגשם שוטף) על מפל הרעם (Thunder Creek Falls)

והמשכנו בנסיעה דרומה לעבר אגם וונקה (Lake Wanaka) ובהמשך Lake Hāwea עד למלון המפנק שקיבלנו ללילה - Oakridge Resort Wanaka בדירונית מכונת כביסה ומיבש וזאת הזדמנות לחידוש מלאי הביגוד הנקי.

בערב נסענו למסעדה על חוף האגם ובסיומה חזרנו למלון.
תם יום מס' 13 של הטיול

יום מס' 14 (יום חמישי 05/12/2024)
השכמה מוקדמת, מזג אוויר נפלא, חדר האוכל ב-07:15 היה תפוס ע"י "הפלישה הסינית" אז הארוחה התעכבה ובהתאם היציאה מהמלון. נסענו ישירות לסיבוב רגלי על החוף הדרומי של Lake Wanaka, ראינו את העץ המפורסם בתוך האגם (ThatWanakaTree) זהו עץ שנטע את עצמו בתוך מי האגם בלי עצים נוספים סביבתו (למעשה ראינו עץ נוסף בתוך המים).

המקום משמש מקום עליה לרגל וצילומים לקבוצות תיירים ומטיילים. לאחר סיור בחוף (09:10) נסענו למוזיאון אשליות (תיירותי) חמוד Puzzling World.

לאחר שעזבנו את הישוב וונקה המשכנו בנסיעה ל- Jones Family Fruit Stall במקום גן ורדים נחמד וחנות פירות אקזוטיים ורגילים (11:10).

המשכנו בנסיעה לאורך נהר קאווראו Kawarau לגשר הבנג'י המפורסם (AJ Hackett Kawarau Bungy Centre) שהיה המקום הראשון בו קפצו באנג'י בניו זילנד וראינו את הקופצים מכל הכיוונים (12:20).

המשכנו לעבר העיירה Arrowtown שהייתה בעבר עיירת כורים. סיירנו ליד הנחל עם פריחה מרהיבה של תורמוסים ונשנשנו ארוחת צהרים באופן חופשי ברחוב הראשי שדומה למערב הפרוע.

בסיום הסיור (15:00) יצאנו בנסיעה לקווינסטאון (Queenstown) שהיא עיירת נופש הידועה כבירת הספורט האתגרי של ניו זילנד. היא ממוקמת בדרום מערב האי הדרומי של ניו זילנד, בחבל אוטגו לחופו של אגם וקאטיפו (Lake Wakatipu). זו העיירה התוססת ביותר באי הדרומי, בפרט בציידו המערבי, עם מרכז השופע בילויי לילה, מסעדות ופאבים.
שמה ניתן לה בעקבות הערתו של אחד המבקרים הראשונים שאמר "it is beautiful enough for a Queen" "יופיו של המקום מתאים למלכה", והיא אכן עיירה ציורית ויפיפייה מאין כמוה.
ב- 15:30 הגענו למלוננו ליומיים הקרובים (Novotel Queenstown Lakeside).

אחה"צ עשינו סיור באזור האגם והמדרחובים וחזרנו למלון.

בערב נסענו באוטובוס לתחנה התחתונה של הרכבל ועלינו איתו למרומי הר בוב לתצפית על נופי העיר,

האגם והשקיעה מעל האגם (Queenstown Ultimate Viewpoint) ולארוחת ערב משותפת במסעדה שעל ההר (בופה) (19:10-21:30).

בסיום הארוחה ירדנו חזרה ברכבל והלכנו ברגל חזרה למלון.
תם יום מס' 14 של הטיול

יום מס' 15 (יום שישי 06/12/2024)
לאחר ארוחת הבוקר במלון יצאנו לסיור רגלי בגן הבוטני (Queenstown Gardens) ושביל חצי האי של קווינסטאון שליד מלוננו, הלכנו עד הקצה הדרומי (Peninsula Vista) וחזרנו בשביל שלאורך חוף האגם חזרה למלון (10:30).

לקראת הצהריים (11:45) יצאנו בנסיעה לאורך אגם וואקטיפו (Lake Wakatipu) בדרך עצרנו לתצפית על האגם והאיים שבו (Bennett's Bluff Lookout) והמשכנו עד לישוב גלנורקי (Glenorchy) שנמצא ליד שפך נהר דרט (Dart River) לאגם. בדרך עצרנו לתצפית על האגם ב- Bennett's Bluff Lookout

והמשכנו לכיוון הנהר לעבר האתגר של היום - Dart River Adventures שייט של שעתיים (13:20-15:20) בסירות סילון בנהר דארט, בנופי הפרא של פארק הר אספיירינג (Mount Aspiring National Park), ובאזור שבו צולמו סרטי טרילוגיית שר הטבעות המפורסמת.

בסיום השייט יצאנו בנסיעה ישירה חזרה למלוננו בקווינסטאון ולקראת השעה 17:00 הגענו למלון לערב שישי חופשי בעיר. במסגרתו יצאנו (לבד) לשוטט בעיר, לקנות מזכרות ולמצא מקום לארוחת ערב,

למלון חזרנו ב-21:00.
תם יום מס' 15 של הטיול

יום מס' 16 (יום שבת 07/12/2024)
השכמה מאד מוקדמת, 06:00 ארוחת בוקר, 06:45 סיום העמסת הציוד לאוטובוס ויציאה מהמלון.
אנחנו נוסעים דרומה לאורך הגדה המזרחית של אגם וקאטיפו (Lake Wakatipu), בדרך שטחי מרעה נרחבים ובהם עדרי כבשים, עדרי עיילים ופרות הכיוון הכללי של הנסיעה הישוב טה אנאו (Te Anau), שבו גם עשינו הפסקה בסופר המקומי ע"מ להצטייד בארוחת צהרים לדרך. לאחר ההפסקה אנחנו ממשיכים בנסיעה צפונה לאורך הגדה המזרחית של אגם טה אנאו (Lake Te Anau)

שהוא האגם הגדול ביותר באי הדרומי, הפסקה נוספת עשינו ליד אגמי המראה (Mirror Lakes) (10:40) שם עשינו סיבוב רגלי קצר במסלול שליד הכביש,

הפסקה נוספת לראות שדות של פריחת תורמוסים, עשינו מעט מדרום לאגם גון (Lake Gunn) קרוב לשפך הנהר לאגם (11:20).

לאחר הפסקת הצילומים המשכנו לכיוון פיורד מילפורד (Milford Sound),

בירידה לכיוון הפיורד אנחנו חוצים מנהרה (Homer Tunnel) שעוברת מתחת לקו פרשת המים של האזור וממשיכים בירידה בכביש המפותל עד המרינה שנמצאת בקצה הפיורד. ב-13:20 התחיל השייט בפיורד

שנמשך כמעט שעתיים הנוף מרהיב: צוקים נישאים, צוקים אלה נחשבים לגבוהים ביותר בעולם ונופלים מגובה של למעלה מ-1,000 מטרים ישירות למים. מפלים, מים צלולים ושקטים, השייט מגיע עד הים הפתוח (הים הטסמני) לאורך הצוקים הדרומיים בדרך עוברים ליד מפל 4 האחיות (The Four Sisters) ומפל הפייה (Fairy Falls),

והספינה חוזרת למעגן קרוב לצוקים הצפוניים ובדרך מפלי סטירלינג (Stirling Falls) והגדול/חזק מכולם מפלי בואן (Bowen Falls) וממגיעים למעגן (15:00).

בסיום השייט אנחנו עולים לאוטובוס ונוסעים לישוב Te Anau בדרך עצירה קצרה לאחר היציאה מהמנהרה (15:45) ציפור הקיאה (Kia) הנדירה עומדת על גג אחד הרכבים (שם מדעי: Nestor notabilis). וכולם יורדים במהירות לצלם אותה.

הקיאה מאופיין בממדיו הגדולים יחסית; בצלילים שהוא משמיע - לעיתים קרובות הוא קורא "קיאה, קיאה", ומכאן מקור שמו; ובאופיו הסקרן - הוא מתעניין מאוד בחפצים או אנשים הזרים לו ואינו חושש לנקר מכוניות תיירים ואף לעקור את השמשות שלהן ונחשב לבעל חיים אינטליגנטי ביותר.
הפסקה נוספת עשינו בתצפית Hollyford Valley Lookout (16:00)

ומכאן המשכנו ישירות לישוב טה אנאו (Te Anau) למלון בו נישן בלילה הקרוב (Distinction Te Anau Hotel & Villas) אליו הגענו ב-17:30,

לאחר ארוחת הערב במלון יצאנו לטיול רגלי קצר לאורך טיילת החוף של האגם עד Fiordland National Park Visitor Centre וחזרנו למלון.

תם יום מס' 16 של הטיול

יום מס' 17 (יום ראשון 08/12/2024)
השכמה רגילה (06:30) ארוחת בוקר וב-08:15 כל המזוודות כבר באוטובוס ואנחנו יוצאים ברגל לעבר מזח הסירות הקרוב ע"מ לצאת לשייט שחוצה את האגם לעבר מערת התולעים הזוהרות (Glow Worms cave) של אגם טה אנאו,

תופעה ייחודית בתוך מערה קרסטית צעירה ויפיפייה של המאורים. הסיור המודרך במערה חושף את “עולם הפלא” של היצורים הקטנים והמופלאים ממין “יבחוש הפטרייה” וכולל הליכה לצד מפל תת-קרקעי ושיט קצר בסירה, כשתקרת המערה מכוסה מאות אלפי תולעים זוהרות. השייט התחיל בשעה 09:00 ונמשך כחצי שעה ושם הייתה התכנסות (עם עוד מטיילים) להקרנת סרט והסבר על המערה והתולעים שחיות בה, בסיום ההסבר כל קבוצה (עד 12 מטיילים) יצאה בנפרד לסיור בתוך המערה עצמה, הקבוצה שלנו התחלקה ל-2 ונשארנו אחרונים, הסיור היה נחמד ואסור לצלם במערה (???)

השייט קצר 12 בסירה בחשיכה גמורה עם כוכבים (תולעים) שמאירים מלמעלה, בסיום השייט יצאנו חזרה ועלינו לספינה עם שאר המטיילים

ב-11:30 כבר היינו בחזרה באוטובוס שחיכה לנו ליד המעגן והתחלנו בנסיעה ארוכה לכיוון אזור הקטלינס (Catlins).
האזור נמצא בקצה הדרומי של האי הדרומי וצפויה לנו נסיעה ארוכה מאד עם הפסקות קצרות לשירותים בלבד.
היינו אמורים לטייל במפרץ קוריאו (Curio Bay) . גולת הכותרת של המקום היא יער המאובנים בן 180 מיליון שנה מתקופת היורה - מיערות המאובנים היחידים בעולם. אך הוחלט ע"י המדריך לוותר על המקום ולנסוע ישירות לעבר מערות הקתדרלה (Cathédral caves), מערות בצוקי החוף שניתן לבקר בהן רק בשעות השפל (ומחר יום שני השמורה סגורה!).
אל החניה של המערות הגענו ב- 15:00 התארגנות מהירה ושירותים ואנחנו מתחילים לצעוד בשביל שיורד לכיוון החוף ונמצא בתוך יער סבוך

לאחר כ-20 דקות הגענו לחוף הים, חלצנו נעליים והתחלנו לצעוד לעבר המערות (רבע שעה הליכה) יש לציין שכבר עברנו את שעת שיא השפל, ונכנסנו למערה הראשונה,

הרבה צילומים לכל הכיוונים ואנחנו עוברים למערה השנייה דרך המערה הראשונה ויוצאים דרכה לכיוון חוף הים, שוב הרבה צילומים לכל הכיוונים

והגאות? היא מתחילה לעלות והמים כבר מגיעים לפתח המערה, אנחנו חוזרים פנימה ויוצאים החוצה דרך המערה הראשונה,

בחוץ כבר ממתין הפקח של השמורה לדאוג שאף אחד לא "נתקע" במערה רגע לפני שהמים מגיעים לתוכה.
חזרנו לאורך החוף עד שביל העלייה לחניה (16:10),

חצי שעה של עליה

ולאחר שהגענו לאוטובוס הפקח סגר את שביל הירידה לחוף.

רבע שעה נסיעה ואנחנו מגיעים למקום הלינה של רוב הקבוצה (Whistling Frog) לארוחת ערב מוקדמת (18:00) בחדר האוכל של המקום. מכיוון שלא היו מקומות לינה לכל הקבוצה במקום 2 זוגות (ואנחנו ביניהם + 2 בודדים) הוסענו ע"י האוטובוס לישוב Papatowai למוטל בשם Southern Secret Motel, בדרך לשם עצר לנו נהג האוטובוס בתצפית Florence Hill Lookout ע"מ לצפות על המפרץ וחוף הים שמתחת לדבריו "אולי מחר לא יהיה מזג אוויר טוב אז כדאי לעצור עכשיו",

הגענו למוטל

התארגנו במהירות ויצאנו עם עוד זוג לטיול רגלי לעבר הנחל (Tahakopa River) שנמצא קרוב למוטל (20:20) וקצת לאורך חוף הנחל לכיוון הים,

ראינו גם את צבעי השקיעה אך העננים המתקרבים זרזו את חזרתנו למוטל (21:00),
תם יום מס' 17 של הטיול

יום מס' 18 (יום שני 09/12/2024)
בוקר של השכמה רגילה וב- 07:20 אנחנו כבר מחכים בצידי הכביש לאוטובוס שיגיע לקחת אותנו לשאר הקבוצה, ב- 08:45 אנחנו כבר בארוחת הבוקר שצוות מתנדבים מהקבוצה המרכזית הכין לכל הקבוצה,

בסיום הארוחה הכנו לנו סנדוויצ'ים לארוחת הצהריים בהמשך הדרך, בחוץ התחיל לרדת גשם שוטף, נסענו עם האוטובוס מעט צפונה וחלק גדול מהקבוצה יצא בגשם שוטף לעשות מסלול רגלי קצר לעבר מפל מקלין (McLean Falls), לא היה לנו חשק לרדת בגשם השוטף מה גם שהמקום לא היה מסומן אצלי בתור אטרקציה ששווה להגיע אליה, אז נשארנו באוטובוס ושהחבר'ה חזרו כבר נפסק הגשם ויצאנו בנסיעה לעבר תצפית Florence Hill Lookout שביקרנו בה אתמול בערב (10:30).

מהתצפית המשכנו בטיול אל הפינה הדרומית ביותר של האי - המגדלור של נאגט פוינט (Nugget Point Lighthouse) והצוקים סביבו עם סלעים גדולים מאד בים שהם בצורת Nuggets. מהחניה ישנה הליכה של כ-900 מ' עד למגדלור,

והנוף מאד מרשים. מזכיר מאד את הנופים של אירלנד וסקוטלנד – צוקים גבוהים מעל הים. מהצוק אפשר לראות מושבה של כלבי ים וכן עופות מים שונים המקננים ע"ג המצוק (11:40-12:30).
אנחנו ממשיכים בנסיעה ועוברים ליד הישוב עם השם Kaka Point

וממשיכים צפונה לאורך החוף עד ל- Lake Waihola, שלידו אנחנו עושים את הפסקת הצהריים שלנו (13:50), בחוץ רוח חזקה והאגם מאד גלי אבל זה לא הפריע לנו.

לאחר הפיקניק אנחנו ממשיכים בנסיעה צפונה, עוברים ליד העיר דונדין Dunedin)) ומגיעים Shag Point (16:25) במקום חוף סלעי ועליו רובצים כלבי הים וחלקם שוחים במפרצונים הקטנים בין הסלעים.

בהמשך הדרך צפונה אנחנו מגיעים לחוף מורקי (17:00) וסלעי הבולדרים (Moeraki Boulders Beach) – על החוף מונחים סלעים עגולים גדולים בצורה של גולות ענקיות, הבולבוסים כאן ענקיים חלקם קבור בחלקו בחול החוף חלקם חשופים לגמרי. אלה שהתפצחו מגלים את המבנה הפנימי של מצולעי הגיר סביבם צמח הסלע. המים הם אלה שגרמו לתצורה להתעגל ליצירת כדור ענק. היום הם עדות לתקופה בה מפלס האוקיינוס היה הרבה יותר גבוה והבולבוסים היו תחת פני הים.

סיירנו והצטלמנו בחוף ובסיום חזרנו אל האוטובוס (17:40) ונסענו חזרה דרומה למלוננו (Distinction Dunedin Hotel) בעיר דונדין (Dunedin) אליו הגענו ב- 18:50.

ארוחת ערב מסכמת עשינו בחדר האוכל של המלון כולל ברכות לנהג והמדריך.
תם יום מס' 18 של הטיול

יום מס' 19 (יום שלישי 10/12/2024)
השכמה "מאוחרת", ארוחת בוקר במלון וב- 08:50 אנחנו מעמיסים את ציודנו על האוטובוס ויוצאים לסיור רגלי במרכז העיר.
זאת העיר הסקוטית ביותר בניו זילנד, היא העיר השנייה בגודלה באי הדרומי של ניו זילנד ובירת מחוז אוטאגו. הייחוד בדונדין היא המורשת הסקוטית שהשתמרה בה, בזכות המהגרים הרבים מסקוטלנד שהגיעו אליה במאה ה-19. הם הקימו בה את אוניברסיטת אוטאגו University of Otago הנחשבת עד היום לאחת האוניברסיטאות המובילות בניו זילנד ומושכת אליה סטודנטים רבים מכל המדינה ומאירופה.
סיירנו במרכז התוסס של העיר ה- "אוקטגון" (The Octagon)

ומשם ירדנו לעבר תחנת הרכבת ההיסטורית והמרשימה של העיר (Dunedin Railway Station). התחנה בת שתי קומות וגילה למעלה ממאה שנים. היא מכילה שפע פסיפסים עם ציורים וסמלים של רשות הרכבות הניו-זילנדית. הקומה השנייה של המתחם מוקדשת למוזאון אמנות והיכל התהילה לספורט הניו-זילנדי.

האוטובוס חיכה לנו ליד התחנה ונסענו איתו לראות את הרחוב התלול ביותר בעולם (לפי ספר השיאים של גינס) Baldwin Street. אורך הרחוב 350 מטרים בלבד. בחלקו התחתון גובהו 30 מטרים מעל פני הים ובקצהו העליון 100 מטרים מעל פני הים. הרחוב ממוקם בשכונת מגורים בשם North East Valley כ-3.5 ק"מ צפונית-מזרחית למרכז העיר (10:40).

מכאן נסענו לעבר חצי האי אוטאגו (Otago) לשייט (11:50) ע"מ לראות את האלבטרוסים בים הפתוח, הים היה גלי מאד מעט מאד אלבטרוסים נראו בים ורק קצה חצי האי עם הצוקים והמגדלור הרשימו,

חזרנו לחוף לאחר שעה וחצי של טלטולי ים ונסענו חזרה למרכז העיר להפסקת צהרים חופשית לנשנושים עד 14:50. אחרי ההפסקה ביקרנו בבית ההיסטורי המרשים של אולבסטון (Olveston), שמספר את סיפור המשפחה היהודית המצליחה שהקימה אותו.
בית אולבסטון נבנה עבור איש העסקים, האספן והפילנתרופ של דונדין דיוויד תיומין. עוצב על ידי האדריכל האנגלי הנודע סר ארנסט ג'ורג', האחוזה בת 35 החדרים נבנתה בין השנים 1904-6 בסגנון "בית כפרי אנגלי בעיר". הבית תוכנן בסטנדרטים הגבוהים ביותר, מצויד במאפיינים מודרניים כגון מעלית, גנרטור חשמלי לתאורה והסקה מרכזית מלאה. הבית היה מרוהט ביצירות אמנות, עתיקות, רהיטים וחפצי אמנות מכל רחבי העולם.

כשדורותי תיומין מתה ב-1966, הבית, התכולה חפצי המשפחה המקוריים והגינה הוענקו במתנה על ידי חבר המשפחה האחרון לעיר, וכעת הם פתוחים לקהל הרחב. הבית מעוצב ומרוהט בדיוק כפי שהיה כשהמשפחה התגוררה בו, ויוצר תמונת מצב של החיים האדוארדיים הקולוניאליים של המעמד הגבוה. התיאומינים היו אספנים מושבעים וניתן לראות את האמנות, הרהיטים, הנשק ופריטי הנוי שלהם ברחבי הבית.

בסיום הסיור בבית (16:10) נסענו לכיוון שדה התעופה של דונדין נפרדנו מהנהג ומהאוטובוס ונכנסנו לעשות צ'ק אין וב-19:40 המראנו לכיוון אוקלנד,

נחתנו באוקלנד לאחר שעתיים של טיסה (21:45) אספנו את המזוודות ופתחנו בצעדה מהטרמינל של טיסות פנים לעבר המלון בו נישן הלילה (Novotel Auckland Airport) סה"כ כרבע שעה הליכה.
תם יום מס' 19 של הטיול

יום מס' 20 טסים לטוקיו (יום רביעי 11/12/2024)
השכמה מוקדמת וארוחת בוקר ב-06:40 אנחנו עוזבים רגלית עם כל הציוד שלנו אל הטרמינל טיסות בין לאומיות שנמצא ממול המלון, מחפשים את התור לצ'ק איין אבל בתוך הטרמינל בלגן גדול מתברר שמערכת המחשוב של הטרמינל נפלה ומכיוון שהכל נעשה אוטומטי יש כאוס גדול בשדה אנחנו עוברים מתור לתור ואין כל התקדמות,

בשלב מסוים יעצתי לשרי לקחת את 2 הדרכונים ולעבור בלי המזוודות לעמדות האוטומטיות ולנסות לעשות צ'ק אין ואכן היא הצליחה, עכשיו יש לנו כבר כרטיסי עליה למטוס ומדבקות למזוודות אבל...... אין אפשרות להעביר את המזוודות כי המסועים לשרות עצמי לא עובדים. בשלב מסוים הגיעו מספר דיילות והתחילו בעזרת המסועים ופקודות ידניות להעביר את המזוודות ב-09:30 כבר היינו ללא המזוודות בדרך לשערי היציאה למטוסים (כמובן שכל הטיסות יוצאות באיחור) ב-10:15 כבר ישבנו במטוס מחכים להמראה (10:35),

יש לנו טיסה של כמעט 11 שעות עד לטוקיו,

בערב נחתנו בטוקיו (17:40) ושוב עברנו הליכי מעבר ע"מ להיכנס ליפן ובסיומן אספנו את המזוודות פגשנו את המדריך המקומי (ישראלי שחי הרבה שנים בטוקיו) והלכנו איתו לכיוון האוטובוס, העמסנו את הכל לאוטובוס ויצאנו בנסיעה משדה התעופה לכיוון העיר לעבר העיר טוקיו לרובע שיבויה.

שיבויה (Shibuya) - מהמחוזות הצבעוניים והעמוסים ביותר בטוקיו, מקום לידתם של טרנדים אופנתיים רבים. רוב השטחים המסחריים שייכים לחברות הענק (והמתחרות ביניהן) Tokyu ו- Seibu.

סימן ההיכר המפורסם של שיבויה הינו מעבר החצייה העצום בחזית תחנת הרכבת (ביציאת Hachiko), המוקפת בפרסומות מאורות ניאון חזקים ומסכי ענק. מסת אנשים אדירה חוצה את הצומת, בכל פעם שהרמזור הופך לירוק (Shibuya Scramble Crossing).

בחלק הדרומי של הצומת נמצא פסל הכלב האצ'יקו (Hachiko Statue)

האצ'יקו היה כלבו של פרופסור לאגרונומיה מאוניברסיטת טוקיו בשם אואנו. בכל יום הם הלכו יחד לתחנת הרכבת ובערב האצ'יקו היה מתיישב מחוץ תחנה ומחכה בציפייה לשובו של אדונו. כאשר פרופסור אואנו מת מדום לב בזמן הרצאה ולא שב יותר לתחנה, כלבו הנאמן האצ'יקו המשיך להגיע כל יום במשך 9 שנים וחיכה מחוץ לתחנה בדיוק בשעה בה הרכבת והפרופסור היו אמורים להגיע לתחנה. עובדי תחנת הרכבת ועוברי אורח שמו לב לכך ועד מהרה האצ'יקו הפך לדמות מפורסמת בשיבויה וביפן כולה. כיום האצ'יקו הוא סמל להתמדה ונאמנות והמוני יפנים ותיירים מתאספים סביב הפסל להצטלם איתו.
מדרחוב סנטר גאי (Center Gai) הרחוב המרכזי של שיבויה שופע בחנויות ומרכזי משחקים, מסעדות ובוטיקים. מפורסם בזכות הטרנדים החדשים שנוצרים בו בעיקר בתחום האופנה. בשעות הערב המקום הופך למרכז בילוי וחיי לילה.

בהמשך הסיור הגענו למסעדה לארוחת ערב יוקרתית משותפת (ומבחינתנו מאכזבת)

ובסיומה פגשנו את האוטובוס שלקח אותנו למלון שלנו (Sheraton Miyako Hotel Tokyo) אליו הגענו ב- 22:45.

תם יום מס' 20 של הטיול

יום מס' 21 טוקיו וטסים לארץ (יום חמישי 12/12/2024)
לאחר ארוחת הבוקר אנחנו יוצאים עם האוטובוס (09:00) בכניסה לאוטובוס כבר ממתינה לנו נציגה של אל-על שתשגיח על המזוודות עד שנגיע לבידוק בשדה התעופה.
אנחנו נוסעים בתחילה לעבר Hamarikyu Gardens ומסיירים ברחבי הגן היפה (09:30-10:30),

חוזרים לאוטובוס ונוסעים לעבר תחנת הרכבת האוטומטית (Yurikamome line) Shimbashi Station

שאיתה ניסע עד עד תחנה מס' 7 - Daiba Station שנמצאת ליד קניון Aqua City Odaiba המדריך המקומי מחלק לנו כרטיסים ומוודא שכולם נכנסים ואנחנו יוצאים לדרך

ותוך 20 דקות מגיעה לתחנת היעד שם אנחנו יורדים

ועושים סיבוב עם תצפית לעבר פסל החרות, גשר "הקשת בענן"

וסיבוב בקניון

בסיום אנחנו נפגשים שוב עם האוטובוס שמחכה לנו ליד פסל החרות (12:00)

ונוסעים ישירות לעבר נמל התעופה הבינלאומי של טוקיו (Narita Airport) אליו הגענו ב- 14:00, לאורך כל סיבוב הבוקר נשארה נציגת אל על באוטובוס ודאגה לחפצנו.
הליך הבידוק בשדה התעופה היה די מהיר ונשאר לנו רק להמתין לטיסה.