אלבניה 10/2025 – צפון וטירנה
מי אנחנו? - אנחנו זוג פנסיונרים שאוהבים לטייל ולחקור ארצות אוהבי טבע וגם קצת ערים, בטן גב בחופים? זה לא תמצאו במסלולי הטיול שלנו, גם מרכזי קניות זולים או יקרים זה לא אנחנו אבל איך נסענו ולאן הגענו ואיזה נופים ראינו את כל זה תמצאו בבלוג שלי.
כבר בתחילת 2024 בזמן התיכנון המתקדם לטיול למונטנגרו שמתי עין לכיוון אלבניה ובמקביל לתכנון התחלתי לאסוף חומרים עליה, הרבה חומר בעברית לא היה אבל לכיוון ראשוני זה הספיק.
לאחר החזרה ממונטנגרו המשכתי ללמוד ולאסוף חומר על המדינה.
לאחר החזרה ממונטנגרו המשכתי ללמוד ולאסוף חומר על המדינה.
יש גם את קבוצת הווטצאפ של אלבניה בניהול שירה ואסף שגם מיעצים לגבי מסלולים וגם עוזרים בהרבה טייפים לכל מי שצריך במהלך הטיול (רק צריך לשאול)
אז מי זאת אלבניה?
אלבניה נמצאת באזור הבלקן לחופי הים האדריאטי בדרום מזרח אירופה, זוהי מדינה קטנה שנשחקה לאורך השנים בשל עוני, נקמות דם ואנאלפביתיות, חיים בה כיום כ-2.8 מיליון בני אדם ושטחה הכולל הוא 28,748 קמ"ר. היא גובלת במונטנגרו מצד צפון, בקוסובו מצד צפון-מזרח, במקדוניה מצד מזרח, ביוון מצד דרום ובים האדריאטי והיווני מצד מערב. שם המדינה באלבנית הוא Republika e Shqipërisë והפירוש הוא ארץ הנשרים. ב-1911 נוסדה מדינה אלבנית עצמאית, אך חלקים ממנה נכבשו ע"י סרביה, מונטנגרו ויוון במהלך מלחמת הבלקן הראשונה ב-1912. ב-28.11.1912 האלבנים אמנם הכריזו על עצמאות ועל ניטרליות במלחמה, אך למעשה נלחמו במסגרת גרילה עותומאנית במטרה לשחרר את חלקי המולדת שנכבשו מידי הכובשים. הודות ללחץ שהפעילו האימפריה האוסטרו-הונגרית ואיטליה על סרביה הוחלט שאלבניה תהיה מדינה עצמאית.
אך עצמאות זאת לא האריכה ימים. במהלך מלחמת העולם ה-1 איטליה כבשה את ולורה וסרביה ומונטנגרו כבשו אף הן חלקים מאלבניה. הודות למצור של 3 חודשים שהטילו 10,000 מתנדבים אלבנים על ולורה – האיטלקים נסוגו מולורה, כך שהדרך לעצמאות אלבנית מחודשת הייתה סלולה.
ב-1925 אהמט זוגו הכריז אל עצמו כנשיא וכמלך אלבניה (המלך זוג הראשון), אך בשנת 1939 איטליה פלשה שוב לאלבניה וזוגו נאלץ להימלט מהמדינה. במהלך מלחמת העולם השנייה תפס מנהיג הפרטיזנים הקומוניסטים אנוור הוג'ה את השלטון באלבניה – מה שהתחיל שלטון דיקטטורי של כ-40 שנה באלבניה שהסתיים רק בשנות ה-90.
אחד הדברים הבולטים של הנוף האלבני הם הבונקרים, שפזורים בצדי הדרכים ובתוך היישובים. הבונקרים הם שריד לשלטונו של אנוואר הוגה, השליט הקומוניסטי שמשל אלבניה מסוף מלחמת העולם השנייה ועד למותו ב-1985. במשך כ-20 שנה בנה הוגאה בין 170,000 ל-500,000 בונקרים בגדלים שונים, כדי לספק מקלט לכל תושב המדינה. הוג'ה הורה לבנות את הבונקרים האחרונים שהחליט לנתק את הקשר עם סין וברית המועצות, בגלל הפחד מפלישה של יוון, יוגוסלביה או מדינה אחרות. כך הפכה אלבניה למדינה מבודדת.
בתחילת חודש מאי 2025 ראינו שיש טיסות ישירות לאלבניה ורכשנו זוג כרטיסים לחודש אוקטובר, למה אוקטובר? כי בשיא העונה (יולי אוגוסט) אנחנו לא מטיילים וספטמבר כבר היה תפוס, ואז נכנסתי לשלב התיכנון הרציני, התחברתי לקבוצת הווטצאפ של אלבניה ע"מ לקרוא וללמוד גם מאחרים, נכנסתי לאתרים בינלאומיים לאסוף חומר ובניתי שלד מסלול בהתאם לכרטיסי הטיסה, מקומות לינה לא הוזמנו כי החלטנו להיות גמישים וזאת גם לא עונת הטיולים.
חברים קיבלו את החומר שהיה לי ויצאו לטיול בחודש מאי וחזרו נלהבים ובהמלצתם הזמנתי רכב מחברת קפיטל המקומית, ללא צורך במקדמה ועם ביטוח מלא.
החומר נאסף ואורגן, שלד המסלול כבר היה מוכן (ונתון לשינויים) ונשארתי פעיל ומעורה (מאד) בקבוצת הווטצאפ של שירה ואסף.
זמן הטיול הגיע, טיסת סאן דור יצאה לקראת השעה שתיים בצהריים ולאחר כ-3 שעות נחתנו בטירנה בירת אלבניה.
היום הראשון של הטיול (יום שישי 10/10/2025)
נחתנו ב-15:45 (שעון מקומי), אספנו את הטרולים וצעדנו לעבר חברת ההשכרה (קפיטל) שנמצאת סמוך לטרמינל, קיבלנו את הרכב שהזמנו ויצאנו לכיוון צפון (16:50) – היעד העיר לז'ה (Lezhë) שם תכננו ללון בלילה הראשון. בדרך עצרנו לתדלוק (הרכב התקבל עם רבע טנק דלק וככה גם צריך להחזיר אותו) וב-18:00 הגענו למקום הלינה הראשון שלנו באלבניה.
לז'ה (Lezhë) היא עיר המורשת של סקנדרבג, זו אחת הערים העתיקות של אלבניה והיא נקראה בעבר ליסוס (Lissus). בשנת 1398 לאחר בניית הטירה בעיר היא נשלטה על ידי משפחת Lekë Dukagjini אך נכבשה מאוחר יותר על ידי הונציאנים. אחד האירועים ההיסטוריים החשובים ביותר עבור לז'ה ובכלל עבור כל אלבניה, הייתה ברית "ליגת לז'ה" שכוננה במרץ 1444 ותחת הנהגתו של הגיבור הלאומי האלבני סקנדרבג התאחדו השליטים האלבנים והסרבים שבאזור נגד העות'מאניים. קברו של סקנדרבג נמצא כאן, בקתדרלה לשעבר Shën Kolli, שם הוא נקבר בשנת 1468. קבר סקנדברג ואנדרטת הזיכרון - זהו אחד מאתרי התיירות החשובים ביותר בעיירה לז'ה. המקום נחנך בשנת 1981 על חורבות קתדרלת סנט ניקולאס. במקום נקבר הגיבור הלאומי האלבני סקנדברג בשנת 1468. על קירות קבר הזיכרון מוצבים 25 מגנים, המסמלים את הקרבות העיקריים שהוביל סקנדרבג וכן מוצגים פה גם העתקים של חרבו והקסדה שלו.
בערב יצאנו לסיבוב בעיר לראות את הפסל של סקנדרבג ואנדרטת הזיכרון
ולאחר מכן ישבנו לארוחת ערב במסעדה על שפת הנהר ובסיומה סיבוב לאורך טיילת הנהר וחזרה למקום הלינה.
תם היום הראשון של הטיול
יום מס' 2 של הטיול (יום שבת 11/10/2025)
לאחר מה ראשונה של מרק קיבלנו תבנית עם עוף שלם + תפוחי אדמה וירקות והכל הוצא ישירות מהתנור, את האוכל לא הצלחנו לסיים ולסיום קיבלנו תוספת של ערמונים על האש.
תם יום מס' 4 של הטיול
יום מס' 5 של הטיול (יום שלישי 14/10/2025)
השכמה מוקדמת וב-07:30 כבר ארוחת בוקר, ב-08:00 אנחנו נפרדים מבעלת הבית ונוסעים ישירות למסוף המעבורת שנמצאת מעבר לסכר של הנהר קומאן לפני המנהרה שואלים אם יש לנו הזמנה לשייט ולאחר שמראים את ההזמנה אנחנו עוברים במנהרה ויוצאים ישר למעגן המעבורות (Komani Lake Ferry) (08:15). את הרכב מעלה למעבורת ברוורס איש צוות מיומן של המעבורת ואנחנו כבר ממתינים בסיפון להפלגה שאמורה לצאת לכיוון פירזה (Fierza) ב-09:00.
בינתיים מגיעים עוד רכבים ושני קבוצות של טיול מאורגן של ישראלים (הישראלים כבשו את אלבניה), המעבורת יוצאת באיחור של רבע שעה. השייט נמשך כשעה וחצי לאורך האגם שנוצר ממערכת הסכרים אותם בנו הסינים עבור האלבנים על מנת ליצר חשמל הידרואלקטרי. השייט בנוסף למעבר ממקום למקום מאפשר גם לחזות בנוף המצוקים של הרים לאורכו ובתי כפר מבודדים השוכנים לחוף האגם עד למעגן בפירזה (Fierza-Komani Ferry Stop). 
לאחר היציאה מהמעבורת אנחנו מתחילים בנסיעה צפונה לעבר עמק ולבונה (Valbonë valley). תחנה ראשונה אנחנו עושים בגשר Ura e Kolgecaj לצילומים ומשם המשכנו צפונה ועשינו הפסקה נוספת לנשנוש בוקר על שפת הנחל (Lumi i Valbonës) 
ולאחר מכן המשכנו עד מלון Krojet e Rrogamit, השארנו את הרכב בחניון ויצאנו לסיבוב רגלי לאורך הנחל שמעוטר בצבעי השלכת (14:00), לא הגענו למפל כי מדיווחי מטיילים לפנינו הבנו שבמקום מפל יש רק זרזיף קל של מים והבריכה בתחתיתו כמעט יבשה.
הזמנו מקום לינה בעיירה ביירם צורי (Bajram Curri), והתחלנו את דרכנו חזרה במורד העמק, עצרנו לביקור קצר בתחנת קמח נטושה (Mulliri i Vjetër i Valbonës)
ובהמשך הנסיעה מסלול קצרצר של 220 מ', דרך יער שעציו מכוסים בטחב אל בריכה קטנה (Liqeni i Xhemës) שבהחלט מגדירה מחדש את הצבע הירוק (14:55).
בהמשך נסענו ישירות למקום הלינה שהזמנו (Lahuta Hotel) התארגנות קצרה ויצאנו לחפש מקום פתוח לארוחת הערב ובסיומה חזרה לחדר במלון (19:45).
תם יום מס' 5 של הטיול
יום מס' 6 של הטיול (יום רביעי 15/10/2025)
08:40 אנחנו עוזבים את המלון בביירם צורי (Bajram Curri), מתדלקים ומתחילים בנסיעה ארוכה דרומה לאורך הכביש המזרחי של אלבניה (SH23), זהו כביש מפותל מאד שעולה ויורד בין רכסי ההרים (עם נוף יפה לאורך הדרך) שארכו כ-100 ק"מ ולקח לנו לעשות אותו שעתיים וחצי (כולל הפסקות קצרות בדרך) עד שהגענו לקוקס (Kukës) (11:10).
קוקס נמצאת בצפון-מזרח אלבניה והיא בירתם של מחוז קוקס ונפת קוקס. היא שוכנת בסמוך למפגש הנהרות הדרין הלבן והדרין השחור, המתמזגים לנהר דרין. בשנת 1962 החליטה ממשלת אלבניה על הקמת סכר על נהר דרין, לשם הפקת אנרגיה הידרואלקטרית. הקמת הסכר הייתה כרוכה בהצפת האזור בו שכנה העיר, ולכן היא פונתה בהדרגה מיושביה, ובמקומה הוקמה עיר חדשה, קוקס. אכלוסה של העיר החדשה החל ב-1965, וב-1970 כבר התגוררו בה כ-6,000 תושבים. ב-1978 הושלמה הקמת הסכר, והעיר הישנה הוצפה במימי אגם פיירזה שנוצר כתוצאה מהקמת הסכר.
סיירנו קצת בעיר ירדנו לגשר הגדול (Ura e Vjetër e Drinit) לצילומים
המשכנו בנסיעה דרומה על כביש SH31 שגם הוא מפותל מאד ועובר דרך האזורים הכפריים והלא מתויירים באלבניה, ועם נוף שלכת מרהיב בדרך, בדרך עצרנו לרגע ליד אחת מהאנדרטאות הגדולות לזכר קורבנות מלחמת העולם השנייה, 
עשינו חושבים על המשך דרכנו בהמשך היום והמשכנו עד לישוב פשקופי (Peshkopi), עצרנו ברחוב הראשי לנשנוש צהרים מתוק (14:00), והזמנת מקום לינה ללילה הקרוב.
פשקופי היא עיר קטנה במחוז דיבר בצפון מזרח אלבניה, רחוקה משביל התיירות הטיפוסי. זהו מקום שבו קצב החיים נע בקצב שונה, והעולם המודרני כאילו נדחק למושב האחורי. עבור מטיילים המחפשים חוויה אלבנית כנה ואותנטית, פשקופי מציעה בדיוק את זה - הזדמנות לטבול את עצמכם בחיי היומיום של קהילה כפרית. בפשקופי, אירוח אינו רק מעלה; זוהי דרך חיים. המבקרים מתקבלים בחום אמיתי ומתייחסים אליהם כחלק מהקהילה.
לאחר ההחלטות שקיבלנו יצאנו בנסיעה דרומה על כביש SH6 ובהמשך עם הכביש מערבה עד לירידה בדרך עפר לגשר ואשה (Ura e Vogël e Vashës), המקום נמצא בתהליכי שיפוץ ופיתוח וחלק מהירידה לגשר עשינו ברגל (15:45).
גשר ואשה הוא אוצר תרבותי ואדריכלי הממוקם במיקום מיוחד בין קלוס לכפר גורי אי ברדה, על נהר המאט. למונומנט מפואר זה היסטוריה עשירה ונוף מרהיב בהקשר של אופיו. הגשר נבנה בתחילת המאה ה-18 על ידי חאקסי חג'רולה סקורה, כמעשה צדקה ששירת את הקהילה ואת המטיילים העוברים באזור זה. הוא מייצג דגם אדריכלי נדיר של התקופה ונשאר אחד הגשרים העתיקים ביותר בסגנון זה באלבניה. הקשת בכנף הימנית וחלון השחרור מוסיפים פרטים אמנותיים ופונקציונליים ליצירה אדריכלית זו. יציבות הגשר מובטחת על ידי הקשתות הכפולות והרגליים הממוקמות על שתי גדות סלע. מבנה יוצא דופן זה הוא באורך 11 מטרים, גובהו 7 מטרים מפני המים, רוחבו 2.8 מטרים ורוחבו 7 מטרים בין שתי רגליו. פני הגשר מרוצפים באבני ריצוף מיוחדות, הכוללות אבני נהר, טיט גיר ושבבי אבן, המוסיפות ערך אסתטי ומשפרות את הנגישות למבקרים.
צילמנו והצטלמנו ועלינו חזרה לכיוון הכביש הראשי והמשכנו בנסיעה לכיוון צפון לעבר הישוב בורל (Burrel), חצינו את הישוב והמשכנו עם הכביש (SH6) לכיוון אגם אולזה (Liqeni i Ulzes) שלידו הזמנו מקום לינה ממש מצידו הצפוני של הסכר הגדול (Qyteti Ulëz), הגענו למלון (Hotel Restorant Tani) ב-17:25 והתארגנו בחדר, ירדנו לחצר להצטלם על רקע האגם והסכר הגדול
ובערב בדקנו את תפריט של ארוחת הערב במסעדה של המלון וויתרנו על המקום (נראה לי שגם האיש במסעדה שמח שלא הזמנו) ויצאנו למסעדה מומלצת (Restorant Shpani) במרחק 2 דקות נסיעה, ואכן ההמלצה הייתה מאד מוצדקת, בסיום הארוחה חזרנו למלון, מסעדת המלון כבר היתה סגורה וחשוכה ואנחנו הלכנו ישר לחדרנו.
תם יום מס' 6 של הטיול
יום מס' 7 של הטיול (יום חמישי 16/10/2025)
לאחר ארוחת הבוקר במלון והתשלום אנחנו יוצאים להמשך דרכנו (09:10). אנחנו נוסעים בכיוון כללי לעבר הים במערב לאורך אגם Shkopet שנראה יותר כנהר, עוצרים לתצפית במרפסת התצפית Ballkoni i Shkopetit
ובהמשך מגיעים לגשר התלוי Shkopet Bridge (09:30). משאירים את הרכב בחניה הקטנה ויורדים רגלית לגשר, לאחר חציית הגשר פנינו שמאלה, במקום שביל בתוך היער שמוביל למסעדה שנמצאת במקום (לא הגענו אליה) ואל חוף האגם, 
צעדנו לאורך השביל וירדנו לחוף האגם, המקום והנוף מרשימים רק חבל שכל אזור החוף מלא שאריות אוכל ולכלוך וחזרנו לרכבנו (10:10).
גשר שקופט (Shkopet Bridge) הוא אטרקציה תיירותית יוצאת דופן באלבניה, מהווה עדות למורשת התרבותית וההנדסית העשירה של האזור. הגשר נמתח על פני נוף ציורי, משמש לא רק כחיבור חיוני עבור המקומיים, אלא גם כאתר מרתק. המבקרים יכולים לחצות את הגשר ברגל, וליהנות מנופים פנורמיים של הגבעות והעמקים שמסביב, המדהימים במיוחד בזריחה ובשקיעה. אגדות וסיפורים מקומיים מוסיפים עומק לחוויה, שכן רבים מאמינים שלגשר יש משמעות היסטורית שראשיתה במאות שנים. חובבי צילום ימצאו הזדמנויות אינסופיות ללכוד את התמונה המושלמת, כאשר הגשר ממוסגר על רקע הנוף האלבני התוסס.
בהמשך הנסיעה פגשנו גשר תלוי נוסף (Serina Wood Bridge) אך הוא נראה במצב גרוע מאד ורק צילמנו אותו.
מכאן המשכנו לעבר כנסיית סנט אנטוני (Kisha e Shna Ndout Laç) שנמצאת במרומי ההר מעל הישוב Laç, המקום לא מרשים במיוחד, וגם הראות לכיוון החוף הייתה גרועה וחבל, סיירנו במקום (11:10), קצת צילמנו וירדנו חזרה לכיוון החוף.
כנסיית סנט אנטוני היא כנסייה קתולית שמוקדשת לסן אנטוני, דמות נערצת הידועה בניסים וחמלתה. מבקרים לעתים קרובות מרותקים לעיצובה המורכב של הכנסייה, המציג שילוב של אדריכלות אלבנית מסורתית ואלמנטים מודרניים, מה שהופך אותה למראה עוצר נשימה. הכנסייה היא לא רק מקום פולחן אלא גם משמשת כציון דרך תרבותי חשוב לקהילה המקומית. היא מארחת אירועים וחגיגות דתיות שונות לאורך כל השנה, ומושכת אליה מקומיים ותיירים כאחד המגיעים לחוות את המסורות העשירות המתרחשות בין חומותיה.
אנחנו ממשיכים בדרכנו לעבר קרויה (Kruja) שנמצאת במרומי ההרים ולה בזאר (Kruja Bazaar Pazari i Krujës) מפורסם וססגוני ומבצר יפה (Kalaja e Krujës) שנמצא מעל העיר ושולט עליה.
קרויה נמצאת כ-20 ק"מ צפונית לעיר טירנה למרגלות מבצר קרויה. העיירה היושבת על מתלול זקוף, שהייתה בירת אלבניה כ-200 שנים במאות ה-12-14. שמה וחשיבותה של העיר קרויה (באלבנית Kruja או Krujë) קשורות קשר הדוק ל-25 שנות פעילותו של הגיבור הלאומי האלבני סקנדרבג שבמאה ה-15 הפך את קרויה למעוז התנגדות בלתי מתפשר נגד העות'מאנים, בארבע מלחמות מצור קשה שהטיל עליה הצבא העות'מני האדיר, בכוח גדול פי עשרה. בשלושת ניסיונות המצור הראשונים, תחת פיקודו של המצביא האגדי סקנדרבג, הצליח הצבא האלבני הקטן שמנה אלפים מועטים, לנצח את הצבא העות'מני. רק לאחר מותו של סקנדרבג ("הדרקון של אלבניה") הצליחו העות'מניים לנצח את האלבנים ולכבוש את העיר (ב-1478). בסמוך לכניסה של המבצר נמצא השוק המסורתי, הבזאר, שפעיל עוד מאז תקופת סקנדרבג. כאן תוכלו למצוא עבודות יד כמו פריטי רקמה, שטיחים מעוטרים, חפצי כסף, נחושת, פסלוני בהט, בגדים אלבניים מסורתיים ועוד מזכרות מעניינות. בנייתו של השוק היפה והמרתק, התחילה לפני למעלה מ-400 שנה, והייתה נקודת המוצא של סחר חופשי בקרב הסוחרים בעיר.
הגענו לעיר (12:35), את הרכב השארנו במגרש חניה מסודר (בתשלום 10€) סמוך לכניסה לעיר העתיקה ויצאנו לכיוון הבזאר, דבר ראשון נכנסנו למסעדה בשוק לארוחת צהרים, בדקנו מקומות לינה בטירנה ל-2 הלילות הקרובים (עם חניה)
וקרוב למרכז ובחרנו דירה נחמדה והזמנו דרך בוקינג. ולאחריה יצאנו לכיוון המבצר דרך הרחוב הראשי של השוק, סיירנו בכל חלקי המבצר (למוזאון לא נכנסנו), צילמנו והצטלמנו וירדנו חזרה לכיוון השוק, 
סיירנו בשאר הסמטאות של השוק, חזרנו לחניה לרכבנו (14:10), והתחלנו לנסוע למטה לכיוון החוף.
הכניסה עם רכב לטירנה הייתה העונש של הטיול. פקקי תנועה שהתחילו כבר באזור שדה התעופה ונמשכו לתוך העיר. מקום הלינה היה בסמטה צרה שבקושי אפשר לעבור בה (16:00), שרי ירדה לבדוק איפה הכניסה בדיוק ואיפה משאירים את הרכב ואני בינתיים חזרתי לרחוב הראשי לחכות שם בחניה כפולה (כמו כל האלבנים) עד שהתבררו העניינים. לאחר ששרי הודיעה בווטצאפ שהכל בסדר נכנסתי שוב לסמטה היישר לכיוון הכניסה לחניה התת קרקעית בבניין סמוך שם ינוח הרכב עד שנעזוב את טירנה, עלינו לדירה שהייתה מאובזרת ומסודרת היטב (KONI's Studio Apartments), התארגנו, הפעלנו מכונת כביסה, נחנו קצת ויצאנו רגלית לתור את העיר. התחלנו בהליכה רגלית לכיוון הפארק הגדול של טירנה (Grand Park of Tirana), בכניסה לפארק של האגם המלאכותי נמצאת אנדרטה (Holocaust memorial) לזכר 6 מיליון היהודים שנרצחו בשואה וגם אות הערכה לעם האלבני על הצלת יהודי אלבניה וגם יהודים שברחו אליה ממדינות אחרות.
לאחר ביקור באנדרטה ירדנו לשפת האגם וטיילנו לאורכו. לאחר שעזבנו את הפארק צעדנו לעבר רובע בלוקו (Blloku) שנחשב לרובע הבילויים העיקרי של העיר ובו נמצאים מרבית המלונות המקומיים. נכנסנו למסעדת הבשרים PMG Steakhouse & Burgers 
המומלצת (בקושי יכולנו לקום לאחר הארוחה) ו"התגלגלנו" חזרה לדירה (20:10)
תם יום מס' 7 של הטיול
יום מס' 8 של הטיול (יום שישי 17/10/2025)
ב-09:50 אנחנו עוזבים את הדירה ישר לעבר מאפית הבוריק המומלצת שנמצאת ליד (Byrektore Albani), בחוץ גשם קל,
אנחנו ממשיכים צפונה דרך סמטת השוק המקומי ובהמשך לכיוון כיכר סְקַנְדֶרְבֶּג (Sheshi Skënderbe) 
כאשר היעד הוא מסגד אטהם ביי (Xhamia Et'hem Bej) ע"מ לבקר בו לפני שייסגר, ביקרנו בתוך המסגד (10:15),
צילמנו את מגדל השעון, חצינו את הכיכר הגדולה ובהמשך צעדנו לעבר השוק החדש (Pazari i Ri),
לאחר ביקור בשוק חזרנו לעבר אנדרטת החייל האלמוני (The Unknown Soldier Statue), ומהאנדרטה הלכנו לעבר טירת טירנה (Tirana Castle) 
כאשר כל האזור שבתוך החומות הפך למרכז שוקק של חנויות ומסעדות, לאחר היציאה מהחומות מהצד השני פנינו לביקור במסגד הגדול (Mosque of Namazgah) וצפינו על בית הפרלמנט של אלבניה (Parliament of Albania).
הבטן דרשה משהוא מתוק והלכנו לעבר D'Angelo Chocolate & Coffee (Coin), רשת בתי קפה מומלצת ביותר (12:05).
בסיום המשכנו לעבר מתחם המבנים שנמצא סביב ל- Air Albania Stadium,
וכיכר Mother Teresa Square שנמצאת מול בנין האוניברסיטה ובה יש גם סיפרית ספרים פתוחה לקהל הרחב עם כריות לישיבה/קריאה.
מכאן התחלנו לחזור חזרה לכיוון הדירה שלנו, בדרך עברנו דרך פארק Lulishte Ismail Qemali והאתרים שבו,
עלינו לפירמידה וביקרנו בפעמון השלום 
עברנו ליד אתר ההנצחה - Independence Memorial, המשכנו לקתדרלה שנמצאת ממש ליד מקום הלינה שלנו ועלינו להפסקת מנוחה בדירה (14:05).
ב- 17:10 יצאנו לסיבוב ערב בעיר, עברנו בסמטת השוק המקומי שהכל סגור, והמשכנו לכיכר סְקַנְדֶרְבֶּג שם התקימה הפגנת ענק למען שליטי קוסובו שנשפטים בבית דין הבינלאומי בהאג, עברנו שוב ליד מסגד אטהם ביי וירדנו לביקור ב- BunkArt 2.
בלב טירנה, מסתתר סוד מהעבר – Bunk’Art 2, מוזיאון תת-קרקעי שמוביל את המבקר אל תוך אחד הפרקים האפלים והמרתקים בתולדות המדינה. זהו לא עוד מוזיאון רגיל; זו חוויה רב-חושית שמכניסה אותך לעומק תקופה שבה הפחד שלט, הדיקטטורה של אנוור הוג’ה (Enver Hoxha) הייתה בכל פינה, והבונקרים היו הסמל המוחשי ביותר לפרנויה הלאומית של המשטר. כדי להבין את עוצמת המקום, צריך לחזור לאלבניה של שנות ה-60 וה-70. אנוור הוג’ה, שליטה הקומוניסטי של המדינה, ניהל משטר טוטליטרי נוקשה שהתבסס על פחד מהמערב, מהשכנים ומהעם שלו עצמו. מתוך הפרנויה הזו נבנו ברחבי אלבניה יותר מ-170,000 בונקרים – חלקם קטנים לשני אנשים בלבד, ואחרים, כמו זה שב-Bunk’Art 2, עצומים בגודלם שנבנה בשנות ה-70 במרכז טירנה, מתחת לבנייני משרד הפנים והמשטרה החשאית (Sigurimi). הוא נועד לשמש כמקלט סודי לראשי השלטון במקרה של מתקפה גרעינית או מרד פנימי. במשך עשרות שנים הוא היה סגור הרמטית לציבור, עד שב-2016 הוסב למוזיאון מודרני ומצמרר שמטרתו לשמר את זיכרון התקופה. המוזיאון בנוי ממערכת של יותר מ-20 חדרים ומסדרונות ארוכים שמובילים אחד לשני. כל חדר מספר סיפור אחר על תקופת הקומוניזם באלבניה – מהחיים של אנשי המשטרה החשאית ועד לאזרחים הפשוטים שחיו בצל הפחד.
לאחר מכן ביקרנו במוצג "The Cloud" שמואר באור ורוד,
הסתובבנו לאורך המדרחוב השוקק עד לכניסה לטירת טירנה וחזרנו לכיוון הדירה שלנו, נכנסנו למסעדה איטלקית מצוינת בקרבת מקום (Pizza Inn) לארוחת ערב וחזרנו לדירה.
תם יום מס' 8 של הטיול
אז מי זאת אלבניה?
אלבניה נמצאת באזור הבלקן לחופי הים האדריאטי בדרום מזרח אירופה, זוהי מדינה קטנה שנשחקה לאורך השנים בשל עוני, נקמות דם ואנאלפביתיות, חיים בה כיום כ-2.8 מיליון בני אדם ושטחה הכולל הוא 28,748 קמ"ר. היא גובלת במונטנגרו מצד צפון, בקוסובו מצד צפון-מזרח, במקדוניה מצד מזרח, ביוון מצד דרום ובים האדריאטי והיווני מצד מערב. שם המדינה באלבנית הוא Republika e Shqipërisë והפירוש הוא ארץ הנשרים. ב-1911 נוסדה מדינה אלבנית עצמאית, אך חלקים ממנה נכבשו ע"י סרביה, מונטנגרו ויוון במהלך מלחמת הבלקן הראשונה ב-1912. ב-28.11.1912 האלבנים אמנם הכריזו על עצמאות ועל ניטרליות במלחמה, אך למעשה נלחמו במסגרת גרילה עותומאנית במטרה לשחרר את חלקי המולדת שנכבשו מידי הכובשים. הודות ללחץ שהפעילו האימפריה האוסטרו-הונגרית ואיטליה על סרביה הוחלט שאלבניה תהיה מדינה עצמאית.
אך עצמאות זאת לא האריכה ימים. במהלך מלחמת העולם ה-1 איטליה כבשה את ולורה וסרביה ומונטנגרו כבשו אף הן חלקים מאלבניה. הודות למצור של 3 חודשים שהטילו 10,000 מתנדבים אלבנים על ולורה – האיטלקים נסוגו מולורה, כך שהדרך לעצמאות אלבנית מחודשת הייתה סלולה.
ב-1925 אהמט זוגו הכריז אל עצמו כנשיא וכמלך אלבניה (המלך זוג הראשון), אך בשנת 1939 איטליה פלשה שוב לאלבניה וזוגו נאלץ להימלט מהמדינה. במהלך מלחמת העולם השנייה תפס מנהיג הפרטיזנים הקומוניסטים אנוור הוג'ה את השלטון באלבניה – מה שהתחיל שלטון דיקטטורי של כ-40 שנה באלבניה שהסתיים רק בשנות ה-90.
אחד הדברים הבולטים של הנוף האלבני הם הבונקרים, שפזורים בצדי הדרכים ובתוך היישובים. הבונקרים הם שריד לשלטונו של אנוואר הוגה, השליט הקומוניסטי שמשל אלבניה מסוף מלחמת העולם השנייה ועד למותו ב-1985. במשך כ-20 שנה בנה הוגאה בין 170,000 ל-500,000 בונקרים בגדלים שונים, כדי לספק מקלט לכל תושב המדינה. הוג'ה הורה לבנות את הבונקרים האחרונים שהחליט לנתק את הקשר עם סין וברית המועצות, בגלל הפחד מפלישה של יוון, יוגוסלביה או מדינה אחרות. כך הפכה אלבניה למדינה מבודדת.
בתחילת חודש מאי 2025 ראינו שיש טיסות ישירות לאלבניה ורכשנו זוג כרטיסים לחודש אוקטובר, למה אוקטובר? כי בשיא העונה (יולי אוגוסט) אנחנו לא מטיילים וספטמבר כבר היה תפוס, ואז נכנסתי לשלב התיכנון הרציני, התחברתי לקבוצת הווטצאפ של אלבניה ע"מ לקרוא וללמוד גם מאחרים, נכנסתי לאתרים בינלאומיים לאסוף חומר ובניתי שלד מסלול בהתאם לכרטיסי הטיסה, מקומות לינה לא הוזמנו כי החלטנו להיות גמישים וזאת גם לא עונת הטיולים.
חברים קיבלו את החומר שהיה לי ויצאו לטיול בחודש מאי וחזרו נלהבים ובהמלצתם הזמנתי רכב מחברת קפיטל המקומית, ללא צורך במקדמה ועם ביטוח מלא.
החומר נאסף ואורגן, שלד המסלול כבר היה מוכן (ונתון לשינויים) ונשארתי פעיל ומעורה (מאד) בקבוצת הווטצאפ של שירה ואסף.
זמן הטיול הגיע, טיסת סאן דור יצאה לקראת השעה שתיים בצהריים ולאחר כ-3 שעות נחתנו בטירנה בירת אלבניה.
היום הראשון של הטיול (יום שישי 10/10/2025)
נחתנו ב-15:45 (שעון מקומי), אספנו את הטרולים וצעדנו לעבר חברת ההשכרה (קפיטל) שנמצאת סמוך לטרמינל, קיבלנו את הרכב שהזמנו ויצאנו לכיוון צפון (16:50) – היעד העיר לז'ה (Lezhë) שם תכננו ללון בלילה הראשון. בדרך עצרנו לתדלוק (הרכב התקבל עם רבע טנק דלק וככה גם צריך להחזיר אותו) וב-18:00 הגענו למקום הלינה הראשון שלנו באלבניה.
לז'ה (Lezhë) היא עיר המורשת של סקנדרבג, זו אחת הערים העתיקות של אלבניה והיא נקראה בעבר ליסוס (Lissus). בשנת 1398 לאחר בניית הטירה בעיר היא נשלטה על ידי משפחת Lekë Dukagjini אך נכבשה מאוחר יותר על ידי הונציאנים. אחד האירועים ההיסטוריים החשובים ביותר עבור לז'ה ובכלל עבור כל אלבניה, הייתה ברית "ליגת לז'ה" שכוננה במרץ 1444 ותחת הנהגתו של הגיבור הלאומי האלבני סקנדרבג התאחדו השליטים האלבנים והסרבים שבאזור נגד העות'מאניים. קברו של סקנדרבג נמצא כאן, בקתדרלה לשעבר Shën Kolli, שם הוא נקבר בשנת 1468. קבר סקנדברג ואנדרטת הזיכרון - זהו אחד מאתרי התיירות החשובים ביותר בעיירה לז'ה. המקום נחנך בשנת 1981 על חורבות קתדרלת סנט ניקולאס. במקום נקבר הגיבור הלאומי האלבני סקנדברג בשנת 1468. על קירות קבר הזיכרון מוצבים 25 מגנים, המסמלים את הקרבות העיקריים שהוביל סקנדרבג וכן מוצגים פה גם העתקים של חרבו והקסדה שלו.
בערב יצאנו לסיבוב בעיר לראות את הפסל של סקנדרבג ואנדרטת הזיכרון
תם היום הראשון של הטיול
יום מס' 2 של הטיול (יום שבת 11/10/2025)
08:30 אנחנו עוזבים את מקום הלינה ונוסעים צפונה, עוברים את שקודרה וממשיכים לכיוון עמק לפוש (Lëpushë) ו-ורמוש (Vermosh), הדרך לשם בעונה הזאת מהממת ומוקפת בצבעי שלכת מכל הגוונים (כביש SH20), הדרך מפותלת ועולה במעלה ההרים עם נוף לכיוון אגם סקדאר, בדרך עצרנו בתצפית Rrapsh Serpentine שממנה רואים את הפיתולים היורדים לכיוון העמק. 
לאחר הירידה אנחנו פונים מערבה בכביש צדדי לאורך נהר Cemi river עד הגבול עם מונטנגרו 
חוזרים לכביש הראשי וממשיכים לכיוון צפון מזרח. עברנו את Tamarë ובהמשך הדרך פנינו לכיוון הכפר לפוש (Lëpushë), הדרך היורדת אליו היא דרך עפר משובשת ומצריכה נהיגה זהירה ואיטית הכפר נראה נטוש (אנחנו מחוץ לעונה) ופרט לרועה עם עדר כבשים לא ראינו אנשים אבל הנוף סביב מפצה על הכל, 
לאחר סיבוב קצר בשבילי הכפר אנחנו חוזרים לכיוון הכביש הראשי בדרך פגשנו קבוצה מאורגנת שיורדת ברגל (האוטובוס חיכה להם בכביש הראשי), המשכנו בנסיעה לכיוון הכפר ורמוש (Vermosh), ראשית נסענו ישירות לכיוון Kanioni i Bashkimit שנמצא ממש מתחת לגשר של הכביש הראשי שחוצה את הנהר, המשך הכביש מזרחה לאחר הגשר מוביל לגבול עם מונטנגרו, ירדנו רגלית לנהר עם צבעי הטורקיז (12:15), סיירנו קצת לאורכו וצפינו על פתח הקניון מהנהר ועל הקניון עצמו מהגשר למעלה,
בסיום נסענו לכפר הקרוב ורמוש (Vermosh) שם התכוונו לאכול ארוחת צהרים אבל גם הכפר הזה נראה כמעט ריק מתושבים וכל המקומות היו סגורים. חזרנו לכביש הראשי (כביש SH20) והתחלנו לחזור לכיוון דרום מערב, הפסקת צהרים עשינו ב- Tamarë המקום מלא מסעדות ואנחנו בחרנו באחת מהן (Sofra e Kelmendit) שהייתה מוצלחת מאד. בסיום הארוחה עשינו סיבוב במקום 
ירדנו לסיור לאורך הנחל שצמוד לישוב וחזרנו לרכבנו (15:15). המשכנו בדרכנו, עלינו דרך פיתולי העלייה שירדנו בבוקר והמשכנו במורד ההרים לכיוון שוקדרה, בהמשך הדרך פנינו לעבר סירי אי שגניט (Syri i Sheganit) אליו הגענו ב-16:10.
זהו מעיין קארסטי גדול הנובע ממעמקי האדמה ויוצר מים מתוקים וצלולים. המים נובעים מארובה בעומק של כ-22-28 מטרים ומחוברים לשני מעיינות קארסטיים נוספים באזור. כחלק מאגם שקודרה, סירי אי שגניט עשיר בדגים ובחיות בר אחרות, מה שהופך אזור זה למקום חשוב עבור בעלי החיים האלבניים. הנוף שמסביב מציע פסיפס טבעי יפהפה, המורכב מאגם, הרים ושדות, היוצר סביבה מתאימה לפיקניקים וטיולים בטבע. על פי האגדה האלבנית, לפני זמן רב חיפש נוסע מחסה באחד הבתים באזור. רק אחד משלושת האחים, ששמו שגן, פתח את הדלת וקיבל את פניו. כתוצאה מכך, המקום בו נמצא סירי אי שגניט נקרא על שמו. שני האחים האחרים שלא קיבלו את הנוסע קוללו ובתיהם הפכו לבריכות מים.
המקום סביב הנביעה לא היה "הכי נקי בעולם" ונראה שמזמן לא טופל אבל בריכת הנביעה מקסימה,
טיילנו כחצי שעה לאורך הגדה הצפונית של האגם ובהמשך לאורך הנחל מקום מקסים ומיוחד חזרנו לרכב ונסענו חזרה לכיוון הכביש הראשי.
עשינו הפסקה קצרה למציאת מקום לינה ללילה הקרוב (בוקיינג) ומצאנו מקום נחמד בישוב Koplik (Hotel Holiday), למלון הגענו ב- 17:20 ובערב יצאנו רגלית למרכז הישוב לארוחת ערב וחזרנו למלון.
בחדר עשינו הזמנת מקום לרכב ולנו במעבורת מקומאן לפירזה ועמק וולבונה עבור יום שלישי בבוקר.
תם יום מס' 2 של הטיול
יום מס' 3 של הטיול (יום ראשון 12/10/2025)
לאחר ארוחת הבוקר והתארגנות אנחנו עוזבים את המלון (08:40), מתחילים בנסיעה על כביש מס' SH21 לכיוון עמק ט'ת (Theth), הפסקה ראשונה אנחנו עושים בתצפית Theth Valley Scenic Deck (09:30),
בהמשך העלייה למעלה מיד לאחר שעוברים את שיא הגובה אנחנו עושים הפסקה ב- Great place for a rest and viewתצפית יפיפייה עם כיסאות מעוצבים בעץ ונוף מדהים (10:00), 
הירידה לכיוון ט'ת היא בכביש סלול, צר ומלא סיבובים ויש לנהוג בזהירות יתרה ביחוד כאשר מגיעים רכבים ממול! כאשר הגענו לישוב פנינו ישר דרומה לכיוון החניה של העין הכחולה (Syri Kaltër) (10:55).
הכפר ט'ת נמצא באלפים האלבנים בצפונה של אלבניה וממוקם בין פסגות הרי שאלה, והוא ככל הנראה המקום עם הנוף הכי דרמטי ובראשיתי באלבניה הכפר מבודד ובעיתות שלג הוא כמעט בלתי נגיש.
מהחניה יש 2 אפשרויות למסלול 1. להתחיל לעלות ברגל במסלול לכיוון הגשר שרואים מהחניה ובהמשך דרך בריכות הסלע עד למפגש עם הדרך עפר ובהמשך עליה בשביל מטיילים לכיוון העין. 2. לקחת שאטל (בתשלום) מהחניה שמביא עד לתחילת שביל המטיילים.
אנחנו בחרנו לעשות את כל המסלול ברגל, התחלנו את העלייה בשעה 11:00 ולאחר כ- 20 דקות נפגשנו עם הדרך עפר ואיתה המשכנו עד שביל המטיילים (11:30),
מכאן מתחיל שלב העלייה, לאחר כ-40 דקות הגענו ל"קיוסק" שמוכר שתיה קרה ובו גם מקום לנוח (בכל זאת אנחנו לא בגילאי 20-40),
עוד כ-20 דקות בירידה והגענו לעין הכחולה (12:35). עלינו במעלה המדרגות למסעדה שצופה על הבריכה ושם אכלנו ארוחת צהרים, 
ב-13:40 התחלנו לחזור חזרה, אחרי חציית הגשר הגדול ירדנו לנחל למספר צילומים ולאחר מכן המשכנו בדרכנו, כאשר הגענו לדרך עפר (הדרך של השאטלים) המשכנו איתה עד לחניה (14:50). מכאן יצאנו בנסיעה לכיוון כנסיית הכפר, ויתרנו על ההליכה למפל כי ע"פ דיווחים הזרימה בו חלשה ואנחנו גם אחרי טיול לאיסלנד כך שלא נמשכנו אליו, השארנו את הרכב ליד הכנסייה (15:20) סיירנו סביבה ובתוכה.
בשנת 1917 הכומר האתנולוג Shtjefën Gjeçovi פתח את בית הספר הראשון בכפר בשפה האנגלית. הכנסייה היפה שנבנתה בשנת 1892 נמצאת עדיין באותו מקום על יסודות אותו בית ספר. במהלך תקופת הבנייה צמוד לקיר המזרחי היה גם מקום בו נהג הכומר להתגורר. במקור, תושבי ט'ת היו רומאים קתולים אז אחד הבניינים הראשונים כאן שנבנו כאן היה הכנסייה. אחד הכמרים האגדיים ביותר, לא רק בט'ת אלא בכלל בתרבות האלבנית היה אותו Shtjefën Gjeçovi. שפתח את בית הספר ולימד את הילדים קריאה וכתיבה באלבנית. מסורת זו המשיכה הלאה גם כאשר החליפו אותו. עם השנים, עקב התחזקות המשטר הקומוניסטי באלבניה המקום הפך להיות מרפאה אך לאחר נפילתו של המשטר ובעיקר בעזרת תרומות שהתקבלו מט'תים שהיגרו לארצות הברית, הכנסייה שוחזרה היום והיא משמשת באופן מלא את תושבי הכפר.
מהכנסייה המשכנו ברגל לעבר מגדל הפיוס (Reconciliation Tower) שנמצא לא הרחק ממנה. במגדל הוכרעו יותר מ-300 מחלוקות שהגיעו לכאן מכל אזור שאלה (Shale). המגדל הוקם לפני 400 שנים ושימש כמעין בית משפט ליישוב סכסוכים. כאשר אדם ביצע רצח הייתה לו הזכות לקרוא לזקן כדי שיגן עליו. הזקנים מילאו את תפקיד העורך דין של המשפחה שבחרה בהם. הנאשמים הורשו להישאר סגורים במגדל במשך 15 יום, כאשר במהלך הימים האלה ניסו למצוא סנגור ולהסביר לו את נסיבות עיקרי הרצח. מגדל זה לא היה כמו מגדל Mirdite בו שוכנו הרוצחים כל החיים אך זה היה מגדל בו נערכה הפגישות ליישוב הסכסוכים.
ב- 16:15 סיימנו את הסיור בט'ת בחרנו מלון (בבוקינג) שכולל חניה וקרוב למרכז שקודרה ויצאנו בנסיעה חזרה מערבה, לאחר כשעתיים נסיעה הגענו למלון בשקודרה (Shkodra) קיבלנו את החדר המוזמן, והתארגנו קלות לפני היציאה לארוחת הערב. לקראת השעה שמונה בערב יצאנו לכיוון מסעדה מומלצת שנמצאת ברחוב הראשי ליד המלון (FISI) 
הזמנו אוכל שכלל מרק למנה ראשונה + פלטה של מאכלים מקומיים, ההמלצה הצדיקה את עצמה והכל היה מצוין ובסיום חזרנו לחדרנו.
תם יום מס' 3 של הטיול
יום מס' 4 של הטיול (יום שני 13/10/2025)
לאחר ארוחת הבוקר אנחנו יוצאים לסיור רגלי במרכז שקודרה, התחלנו בכיכר ליד המלון (Sheshi Perash) המשכנו וסירנו בשוק הפתוח (Open Air Produce Farmers Market), וממנו למסגד הגדול (Ebu Beker Mosque) והמדרחוב שצמוד לו,
בסיום אנחנו חוזרים דרך הרחוב הראשי חזרה למלון אוספים את חפצינו, עוזבים את המלון בשקודרה (10:50) ונוסעים לטירת רוזפה (מבצר השושנים) (Rruga Rozafa) ששוכנת על גבעות סלעיות כ-2 ק"מ ממערב לעיר ומוקפת ב- 3 נהרות: דְריני (Drini) , בּוּנה (Buna) וקירי (Kiri), כאשר השניים הראשונים מתחברים סמוך לטירה – מה שהופך אותה לנקודה אסטרטגית במיוחד.
המבצר נבנה במאה ה-14 על ידי הוונציאנים לצורכי הגנה, אבל למרות שהמבצר מרשים ביופיו האטרקציה העיקרית בו הוא הנוף שנשקף ממנו. בדומה לעיר עליה היא הגנה, יש לטירה מקורות איליריים וכמו כל טירה עתיקה, גם לזו יש אגדה מקומית פופולרית. רוזפה הייתה כלתו של הצעיר מבין שלושת האחים שבנו את הטירה. שלושת הגברים עבדו ללא לאות על ידי הנחת יסודות ואבנים, אבל הקירות תמיד התמוטטו בלילה. איש חכם יעץ להם שכדי לגרש את הרוע שמפריע להם בעבודה על הטירה שאמורה לשמור על המשפחה לאורך הדורות, אחת הנשים שלהם צריך להיקבר בתוך החומות. האחים סיכמו ביניהם לא לדבר על כך עם נשותיהם והחליטו – מי שתביא לבעלה את ארוחת הצהריים שלו ביום שלמחרת תוקרב ותיקבר בחומת הטירה. האחים הבוגרים לא עמדו בפיתוי ושיתפו את נשותיהם, אך האח הצעיר עמד במילתו ולכן אשתו רוזפה היא היחידה (ולכן הראשונה) שהגיעה עם האוכל למחרת. כשהיא שמעה את הבשורה היא פרצה בבכי מצער על כך שבנה התינוק לא יכיר את אימו. עם זאת, היא קיבלה את רוע הגזרה כדי שניתן יהיה לבנות את הטירה. לעומת זאת, ההיסטוריונים מספרים לנו רקע פחות מיתולוגי אלא מדעי יותר של מאפייני הטירה. היא משקפת את שליטתה של משפחת Balshaj באזור אבל עברה תקופות שלטון נוספות שכל אחת מהן הותירה את סימניה בשטח, כולל קישוטים ונציאנים מובהקים, ארכיטקטורה עות'מאנית מהמאות ה-16 וה-17 ותוספות מהמאה ה-18 וה-19 שנעשו במצוות משפחת Bushatllinj.
בהמלצת מטיילים (לא בעונה) עלינו עם הרכב עד הכניסה לטירה ומצאנו שם מקום חניה (בודד) ונכנסנו לטירה (11:15), סיירנו כשעה ברחבי הטירה (לא נכנסנו למוזאון) ותצפתנו על הנוף מכל הכיוונים
בסיום חזרנו לרכב ונסענו לכיוון מפעל המסכות הוונציאני (Venice Art Mask Factory), אליו הגענו לאחר כחצי שעה של נהיגה בפקקי התנועה של שקודרה.
מפעל המסכות הווניציאניות בשקודרה הוא אולי הגדול ביותר בעולם. במפעל הכל כך מיוחד הזה נמצא אוסף המסכות הוונציאני המגוון והגדול ביותר בעולם. יש כאן קורסים ליצירת מסיכות ומבחר של עשרות אלפי מסיכות. בתערוכת המסכות במפעל המסכות הווניציאניות נמצא אוסף המסכות הוונציאני המגוון והגדול ביותר בעולם. מספיק רק להסתכל בתצוגת המרהיבה העשירה בסגנונות וצבעים בכדי לעבור אל אווירת הקרנבל של ונציה. כאן בשקודרה, התשוקה, הגאונות היצירתית והחוש העסקי של אדמונד אנגוני אפשרו לו להקים את אחד ממפעלי המסכות הוונציאניות החשובים בעולם. האיכות של המסכות ובנוסף העובדה שכל מסכה היא יצירת אמנות ייחודית, בעבודת יד, בסגנון הברוק, מעיסות נייר וקרמיקה. המסכות מעוטרות בנוצות פלומה אותנטיות, עלי זהב וכסף, קריסטלי סברובסקי, פנינים, וקישוטי נשפי מסכות, תיאטרון וחתונות תרמה לפופולריות העולמית של המפעל. במפעל יש למעלה מ-1700 דגמים של מסכות ויוצאות מכאן יותר משלושים אלף מסכות בשנה. "ונציה היא הבמה של העולם", טוען אדמונד, "והייתי רוצה שכל אחת ואחת מהדמויות בה תמצא מסכה מתאימה".
סיירנו בחלק הפתוח (החנות) של המפעל, הבנו את הפואנטה, והמשכנו בדרכנו לעבר גשר מסי (Ura e Mesit) שנמצא מעל מעל נהר Kiri סיירנו מעל ומתחת לגשר והמשכנו בדרכנו (13:30).
הגשר נבנה במאה ה-18 ע"י Kara Mahmud Bushati, המושל העות'מאני של שקודרה באותה תקופה והוא אחד הגשרים העות'מאניים הארוכים באזור, אורכו 108 מ', רוחבו 3.4 מ', גובהו 12.5 מ', עם 13 קשתות, והוא אחד הדוגמאות הארוכות ביותר לגשר עות'מאני באזור. הוא נבנה כחלק מהכביש העולה במעלה עמק קירי, ובסופו של דבר לפרישטינה.
הארכיטקטורה של הגשר מסקרנת עם אבנים עגולות וחלקלקות ולוחות אבן. קרן הפיתוח האלבנית השקיעה 13 מיליון לק כדי שתיירים יוכלו לעלות על הגשר ולצפות בו מקרוב מכיוון שלא הייתה דרך כניסה לגשר. הגשר מחולק לשני שלבים כאשר השלב הראשון היה רק הקשת האמצעית והקשת הסמוכה לה והשלב השני כלל את 11 הקשתות האחרות.
אנחנו נוסעים בכביש שעולה לאורך נהר "קירי" לכיוון הכפר פרקל (Prekal), בדרך נהנים מנופי הנחל וצבעי השלכת של הצמחים מסביב לכביש, הכביש צר
אבל מידי פעם אנחנו עוצרים לתצפית וצילומים, לכפר הגענו ב- 14:15, לרוחב הכביש בכניסה לכפר עומד רכב עם דלת נהג פתוחה ללא תזוזה, אנחנו עוקפים את הרכב דרך חנית הכורכר ופתאום הרכב (מרצדס) מתחיל לנסוע במהירות וניכנס בצידי הרכב שלנו בעוצמה בחלק האחורי, הלם מוחלט, אנחנו יוצאים מהרכב נזק לא נראה ברכב שלנו למרות המכה החזקה, המרצדס – מפורק מקדימה, הנהג ובקש ניירות ומתקשר לחברת ההשכרה להסביר את מה שקרה, לאחר מכן אנחנו מדברים עם חברת ההשכרה שמרגיעים אותנו ומאחלים לנו המשך טיול נעים (את תדאגו יש לכם ביטוח מלא). ולאחר כרבע שעה אנחנו ממשיכים בדרכנו, סיור בכפר ובבריכות הנחל לא עשינו (עדיין המומים מהתאונה) והתחלנו את דרכנו חזרה למטה כאשר בדרך אני בודק שהרכב נוסע ומתנהג בסדר בכביש לאחר התאונה.
בהמשך הירידה אנחנו עוצרים ב- Pishina במקום יש מגרש לחנות את הרכב וירידה רגלית נוחה לבריכות הנחל (14:45), סיירנו במקום (יחד עם עדר עיזים) צילמנו והצטלמנו והמשכנו בדרכנו.
אנחנו ממשיכים בנסיעה לכיוון העיר שקודרה ופונים דרומה על כביש SH5 ולאחר מכן מזרחה על כביש מס' SH25 לכיוון אגם קומאן (Liqeni i Komanit), החלק הראשון של הדרך מזרחה בסדר גמור אך החלק השני נמצא בשיפוצים והפך לדרך עפר מלאה בבורות שלא כל חברת השכרה מאשרת לנסוע לכיוון האגם (קיבלנו אישור כתוב מראש), הנוף בדרך של נהר הדרין מדהים ומידי פעם אנחנו עוצרים לרגע לצילומים.
למקום הלינה (Guesthouse Camping Breeze of the Drin) הגענו ב-17:15 לאחר כמעט שעתיים נהיגה מתישה, המקום מדהים 
ואת ארוחת הערב מכינה בעלת הבית ע"פ בקשה לפי תפריט שיש לה, סיכמנו מה אנחנו רוצים ולמתי (19:00) ויצאנו להסתובב בחצר המקום בין עצי הפרי וגן הירק שהם מגדלים לבד, בשעה 19:00 הוזמנו לחדר הסמוך לארוחה (בחוץ הייתה רוח מציקה ובעלת
הבית הגישה את האוכל בחדר סמוך כי לא רצתה שיהיה לנו ריח של אוכל בחדר), הארוחה הייתה
מעל ומעבר, לאחר מנה ראשונה של מרק עגבניות קיבלנו תבנית עם עוף שלם + תפוחי אדמה
וירקות והכל הוצא ישירות מהתנור, את האוכל לא הצלחנו לסיים ולסיום קיבלנו תוספת של
ערמונים על האש.
המקום סביב הנביעה לא היה "הכי נקי בעולם" ונראה שמזמן לא טופל אבל בריכת הנביעה מקסימה,
עשינו הפסקה קצרה למציאת מקום לינה ללילה הקרוב (בוקיינג) ומצאנו מקום נחמד בישוב Koplik (Hotel Holiday), למלון הגענו ב- 17:20 ובערב יצאנו רגלית למרכז הישוב לארוחת ערב וחזרנו למלון.
בחדר עשינו הזמנת מקום לרכב ולנו במעבורת מקומאן לפירזה ועמק וולבונה עבור יום שלישי בבוקר.
תם יום מס' 2 של הטיול
יום מס' 3 של הטיול (יום ראשון 12/10/2025)
לאחר ארוחת הבוקר והתארגנות אנחנו עוזבים את המלון (08:40), מתחילים בנסיעה על כביש מס' SH21 לכיוון עמק ט'ת (Theth), הפסקה ראשונה אנחנו עושים בתצפית Theth Valley Scenic Deck (09:30),
הכפר ט'ת נמצא באלפים האלבנים בצפונה של אלבניה וממוקם בין פסגות הרי שאלה, והוא ככל הנראה המקום עם הנוף הכי דרמטי ובראשיתי באלבניה הכפר מבודד ובעיתות שלג הוא כמעט בלתי נגיש.
מהחניה יש 2 אפשרויות למסלול 1. להתחיל לעלות ברגל במסלול לכיוון הגשר שרואים מהחניה ובהמשך דרך בריכות הסלע עד למפגש עם הדרך עפר ובהמשך עליה בשביל מטיילים לכיוון העין. 2. לקחת שאטל (בתשלום) מהחניה שמביא עד לתחילת שביל המטיילים.
אנחנו בחרנו לעשות את כל המסלול ברגל, התחלנו את העלייה בשעה 11:00 ולאחר כ- 20 דקות נפגשנו עם הדרך עפר ואיתה המשכנו עד שביל המטיילים (11:30),
מהכנסייה המשכנו ברגל לעבר מגדל הפיוס (Reconciliation Tower) שנמצא לא הרחק ממנה. במגדל הוכרעו יותר מ-300 מחלוקות שהגיעו לכאן מכל אזור שאלה (Shale). המגדל הוקם לפני 400 שנים ושימש כמעין בית משפט ליישוב סכסוכים. כאשר אדם ביצע רצח הייתה לו הזכות לקרוא לזקן כדי שיגן עליו. הזקנים מילאו את תפקיד העורך דין של המשפחה שבחרה בהם. הנאשמים הורשו להישאר סגורים במגדל במשך 15 יום, כאשר במהלך הימים האלה ניסו למצוא סנגור ולהסביר לו את נסיבות עיקרי הרצח. מגדל זה לא היה כמו מגדל Mirdite בו שוכנו הרוצחים כל החיים אך זה היה מגדל בו נערכה הפגישות ליישוב הסכסוכים.
תם יום מס' 3 של הטיול
יום מס' 4 של הטיול (יום שני 13/10/2025)
לאחר ארוחת הבוקר אנחנו יוצאים לסיור רגלי במרכז שקודרה, התחלנו בכיכר ליד המלון (Sheshi Perash) המשכנו וסירנו בשוק הפתוח (Open Air Produce Farmers Market), וממנו למסגד הגדול (Ebu Beker Mosque) והמדרחוב שצמוד לו,
המבצר נבנה במאה ה-14 על ידי הוונציאנים לצורכי הגנה, אבל למרות שהמבצר מרשים ביופיו האטרקציה העיקרית בו הוא הנוף שנשקף ממנו. בדומה לעיר עליה היא הגנה, יש לטירה מקורות איליריים וכמו כל טירה עתיקה, גם לזו יש אגדה מקומית פופולרית. רוזפה הייתה כלתו של הצעיר מבין שלושת האחים שבנו את הטירה. שלושת הגברים עבדו ללא לאות על ידי הנחת יסודות ואבנים, אבל הקירות תמיד התמוטטו בלילה. איש חכם יעץ להם שכדי לגרש את הרוע שמפריע להם בעבודה על הטירה שאמורה לשמור על המשפחה לאורך הדורות, אחת הנשים שלהם צריך להיקבר בתוך החומות. האחים סיכמו ביניהם לא לדבר על כך עם נשותיהם והחליטו – מי שתביא לבעלה את ארוחת הצהריים שלו ביום שלמחרת תוקרב ותיקבר בחומת הטירה. האחים הבוגרים לא עמדו בפיתוי ושיתפו את נשותיהם, אך האח הצעיר עמד במילתו ולכן אשתו רוזפה היא היחידה (ולכן הראשונה) שהגיעה עם האוכל למחרת. כשהיא שמעה את הבשורה היא פרצה בבכי מצער על כך שבנה התינוק לא יכיר את אימו. עם זאת, היא קיבלה את רוע הגזרה כדי שניתן יהיה לבנות את הטירה. לעומת זאת, ההיסטוריונים מספרים לנו רקע פחות מיתולוגי אלא מדעי יותר של מאפייני הטירה. היא משקפת את שליטתה של משפחת Balshaj באזור אבל עברה תקופות שלטון נוספות שכל אחת מהן הותירה את סימניה בשטח, כולל קישוטים ונציאנים מובהקים, ארכיטקטורה עות'מאנית מהמאות ה-16 וה-17 ותוספות מהמאה ה-18 וה-19 שנעשו במצוות משפחת Bushatllinj.
בהמלצת מטיילים (לא בעונה) עלינו עם הרכב עד הכניסה לטירה ומצאנו שם מקום חניה (בודד) ונכנסנו לטירה (11:15), סיירנו כשעה ברחבי הטירה (לא נכנסנו למוזאון) ותצפתנו על הנוף מכל הכיוונים
סיירנו בחלק הפתוח (החנות) של המפעל, הבנו את הפואנטה, והמשכנו בדרכנו לעבר גשר מסי (Ura e Mesit) שנמצא מעל מעל נהר Kiri סיירנו מעל ומתחת לגשר והמשכנו בדרכנו (13:30).
הארכיטקטורה של הגשר מסקרנת עם אבנים עגולות וחלקלקות ולוחות אבן. קרן הפיתוח האלבנית השקיעה 13 מיליון לק כדי שתיירים יוכלו לעלות על הגשר ולצפות בו מקרוב מכיוון שלא הייתה דרך כניסה לגשר. הגשר מחולק לשני שלבים כאשר השלב הראשון היה רק הקשת האמצעית והקשת הסמוכה לה והשלב השני כלל את 11 הקשתות האחרות.
אנחנו נוסעים בכביש שעולה לאורך נהר "קירי" לכיוון הכפר פרקל (Prekal), בדרך נהנים מנופי הנחל וצבעי השלכת של הצמחים מסביב לכביש, הכביש צר
בהמשך הירידה אנחנו עוצרים ב- Pishina במקום יש מגרש לחנות את הרכב וירידה רגלית נוחה לבריכות הנחל (14:45), סיירנו במקום (יחד עם עדר עיזים) צילמנו והצטלמנו והמשכנו בדרכנו.
תם יום מס' 4 של הטיול
יום מס' 5 של הטיול (יום שלישי 14/10/2025)
השכמה מוקדמת וב-07:30 כבר ארוחת בוקר, ב-08:00 אנחנו נפרדים מבעלת הבית ונוסעים ישירות למסוף המעבורת שנמצאת מעבר לסכר של הנהר קומאן לפני המנהרה שואלים אם יש לנו הזמנה לשייט ולאחר שמראים את ההזמנה אנחנו עוברים במנהרה ויוצאים ישר למעגן המעבורות (Komani Lake Ferry) (08:15). את הרכב מעלה למעבורת ברוורס איש צוות מיומן של המעבורת ואנחנו כבר ממתינים בסיפון להפלגה שאמורה לצאת לכיוון פירזה (Fierza) ב-09:00.
תם יום מס' 5 של הטיול
יום מס' 6 של הטיול (יום רביעי 15/10/2025)
08:40 אנחנו עוזבים את המלון בביירם צורי (Bajram Curri), מתדלקים ומתחילים בנסיעה ארוכה דרומה לאורך הכביש המזרחי של אלבניה (SH23), זהו כביש מפותל מאד שעולה ויורד בין רכסי ההרים (עם נוף יפה לאורך הדרך) שארכו כ-100 ק"מ ולקח לנו לעשות אותו שעתיים וחצי (כולל הפסקות קצרות בדרך) עד שהגענו לקוקס (Kukës) (11:10).
קוקס נמצאת בצפון-מזרח אלבניה והיא בירתם של מחוז קוקס ונפת קוקס. היא שוכנת בסמוך למפגש הנהרות הדרין הלבן והדרין השחור, המתמזגים לנהר דרין. בשנת 1962 החליטה ממשלת אלבניה על הקמת סכר על נהר דרין, לשם הפקת אנרגיה הידרואלקטרית. הקמת הסכר הייתה כרוכה בהצפת האזור בו שכנה העיר, ולכן היא פונתה בהדרגה מיושביה, ובמקומה הוקמה עיר חדשה, קוקס. אכלוסה של העיר החדשה החל ב-1965, וב-1970 כבר התגוררו בה כ-6,000 תושבים. ב-1978 הושלמה הקמת הסכר, והעיר הישנה הוצפה במימי אגם פיירזה שנוצר כתוצאה מהקמת הסכר.
סיירנו קצת בעיר ירדנו לגשר הגדול (Ura e Vjetër e Drinit) לצילומים
לאחר ההחלטות שקיבלנו יצאנו בנסיעה דרומה על כביש SH6 ובהמשך עם הכביש מערבה עד לירידה בדרך עפר לגשר ואשה (Ura e Vogël e Vashës), המקום נמצא בתהליכי שיפוץ ופיתוח וחלק מהירידה לגשר עשינו ברגל (15:45).
צילמנו והצטלמנו ועלינו חזרה לכיוון הכביש הראשי והמשכנו בנסיעה לכיוון צפון לעבר הישוב בורל (Burrel), חצינו את הישוב והמשכנו עם הכביש (SH6) לכיוון אגם אולזה (Liqeni i Ulzes) שלידו הזמנו מקום לינה ממש מצידו הצפוני של הסכר הגדול (Qyteti Ulëz), הגענו למלון (Hotel Restorant Tani) ב-17:25 והתארגנו בחדר, ירדנו לחצר להצטלם על רקע האגם והסכר הגדול
תם יום מס' 6 של הטיול
יום מס' 7 של הטיול (יום חמישי 16/10/2025)
לאחר ארוחת הבוקר במלון והתשלום אנחנו יוצאים להמשך דרכנו (09:10). אנחנו נוסעים בכיוון כללי לעבר הים במערב לאורך אגם Shkopet שנראה יותר כנהר, עוצרים לתצפית במרפסת התצפית Ballkoni i Shkopetit
גשר שקופט (Shkopet Bridge) הוא אטרקציה תיירותית יוצאת דופן באלבניה, מהווה עדות למורשת התרבותית וההנדסית העשירה של האזור. הגשר נמתח על פני נוף ציורי, משמש לא רק כחיבור חיוני עבור המקומיים, אלא גם כאתר מרתק. המבקרים יכולים לחצות את הגשר ברגל, וליהנות מנופים פנורמיים של הגבעות והעמקים שמסביב, המדהימים במיוחד בזריחה ובשקיעה. אגדות וסיפורים מקומיים מוסיפים עומק לחוויה, שכן רבים מאמינים שלגשר יש משמעות היסטורית שראשיתה במאות שנים. חובבי צילום ימצאו הזדמנויות אינסופיות ללכוד את התמונה המושלמת, כאשר הגשר ממוסגר על רקע הנוף האלבני התוסס.
בהמשך הנסיעה פגשנו גשר תלוי נוסף (Serina Wood Bridge) אך הוא נראה במצב גרוע מאד ורק צילמנו אותו.
אנחנו ממשיכים בדרכנו לעבר קרויה (Kruja) שנמצאת במרומי ההרים ולה בזאר (Kruja Bazaar Pazari i Krujës) מפורסם וססגוני ומבצר יפה (Kalaja e Krujës) שנמצא מעל העיר ושולט עליה.
קרויה נמצאת כ-20 ק"מ צפונית לעיר טירנה למרגלות מבצר קרויה. העיירה היושבת על מתלול זקוף, שהייתה בירת אלבניה כ-200 שנים במאות ה-12-14. שמה וחשיבותה של העיר קרויה (באלבנית Kruja או Krujë) קשורות קשר הדוק ל-25 שנות פעילותו של הגיבור הלאומי האלבני סקנדרבג שבמאה ה-15 הפך את קרויה למעוז התנגדות בלתי מתפשר נגד העות'מאנים, בארבע מלחמות מצור קשה שהטיל עליה הצבא העות'מני האדיר, בכוח גדול פי עשרה. בשלושת ניסיונות המצור הראשונים, תחת פיקודו של המצביא האגדי סקנדרבג, הצליח הצבא האלבני הקטן שמנה אלפים מועטים, לנצח את הצבא העות'מני. רק לאחר מותו של סקנדרבג ("הדרקון של אלבניה") הצליחו העות'מניים לנצח את האלבנים ולכבוש את העיר (ב-1478). בסמוך לכניסה של המבצר נמצא השוק המסורתי, הבזאר, שפעיל עוד מאז תקופת סקנדרבג. כאן תוכלו למצוא עבודות יד כמו פריטי רקמה, שטיחים מעוטרים, חפצי כסף, נחושת, פסלוני בהט, בגדים אלבניים מסורתיים ועוד מזכרות מעניינות. בנייתו של השוק היפה והמרתק, התחילה לפני למעלה מ-400 שנה, והייתה נקודת המוצא של סחר חופשי בקרב הסוחרים בעיר.
הגענו לעיר (12:35), את הרכב השארנו במגרש חניה מסודר (בתשלום 10€) סמוך לכניסה לעיר העתיקה ויצאנו לכיוון הבזאר, דבר ראשון נכנסנו למסעדה בשוק לארוחת צהרים, בדקנו מקומות לינה בטירנה ל-2 הלילות הקרובים (עם חניה)
הכניסה עם רכב לטירנה הייתה העונש של הטיול. פקקי תנועה שהתחילו כבר באזור שדה התעופה ונמשכו לתוך העיר. מקום הלינה היה בסמטה צרה שבקושי אפשר לעבור בה (16:00), שרי ירדה לבדוק איפה הכניסה בדיוק ואיפה משאירים את הרכב ואני בינתיים חזרתי לרחוב הראשי לחכות שם בחניה כפולה (כמו כל האלבנים) עד שהתבררו העניינים. לאחר ששרי הודיעה בווטצאפ שהכל בסדר נכנסתי שוב לסמטה היישר לכיוון הכניסה לחניה התת קרקעית בבניין סמוך שם ינוח הרכב עד שנעזוב את טירנה, עלינו לדירה שהייתה מאובזרת ומסודרת היטב (KONI's Studio Apartments), התארגנו, הפעלנו מכונת כביסה, נחנו קצת ויצאנו רגלית לתור את העיר. התחלנו בהליכה רגלית לכיוון הפארק הגדול של טירנה (Grand Park of Tirana), בכניסה לפארק של האגם המלאכותי נמצאת אנדרטה (Holocaust memorial) לזכר 6 מיליון היהודים שנרצחו בשואה וגם אות הערכה לעם האלבני על הצלת יהודי אלבניה וגם יהודים שברחו אליה ממדינות אחרות.
תם יום מס' 7 של הטיול
יום מס' 8 של הטיול (יום שישי 17/10/2025)
ב-09:50 אנחנו עוזבים את הדירה ישר לעבר מאפית הבוריק המומלצת שנמצאת ליד (Byrektore Albani), בחוץ גשם קל,
לאחר מכן ביקרנו במוצג "The Cloud" שמואר באור ורוד,
תם יום מס' 8 של הטיול
אז מה לא עשינו באזור טירנה?
1. אגם בובילה (Bovilla) ועליה להר גמטי (Gamti Mountain) - מזג האוויר לא היה מתאים
2. הפארק הלאומי הר דאייטי (Dajti) + הרכבל גשם קל וההר מכוסה בענן
3. מופע הפולקלור 'ערב אלבני' - חוסר זמן
4. אמא אלבניה (Shqipëri Nëna) - חוסר זמן
מסלול הטיול שעשינו בצפון
להמשך הטיול (החלק הדרומי של אלבניה) לחץ >> כאן <<
הפארק הלאומי הר דאייטי (Dajti)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה