יום ראשון, 30 ביוני 2019

איטליה הריביירה האיטלקית

איטליה - הריביירה האיטלקית

אזור שלם אחד היה חסר לנו באיטליה – צפון מערב המדינה – אזור טורינו וחוף הים המכונה הריביירה האיטלקית.
ולשם תכננו את הטיול שלנו.

היום הראשון (יום רביעי 05/06/2019)
טיסת איזיג'ט המריאה מהארץ בשעה 13:00 (איחור של 20 דקות), 3.5 שעות טיסה ואנחנו כבר נוחתים במילנו (טרמינל 2).
רגע לפני הנחיתה במילנו
ביקורת הדרכונים עברה במהירות וכמוה גם קבלת הרכב שהזמנו (קיבלנו פיאט 500X) ויצאנו לדרך לכיוון טורינו אל מקום הלינה שהזמנו מראש ל-2 הלילות הקרובים (Sally's House) שנמצא בעיירה Venaria שנמצאת בחלק הצפון מערבי של טורינו.
בשעה 19:00 הגענו ל-Venaria וקיבלנו את הדירה שהזמנו, התארגנות קצרה ויצאנו ברגל להכיר את המקום.
עשינו סיבוב לאורך הנחל והלכנו למרכז העיירה המדרחוב די שומם בשעה הזאת ובקצה המדרחוב נמצא ארמון (La Venaria Reale) שהיה כבר סגור,
Venaria
חזרנו לכיוון מקום הלינה שלנו ובדרך נכנסנו למסעדה מקומית (ששמנו עליה עין כבר בתחילת ההליכה) לארוחת ערב ראשונה על אדמת איטליה.
בסיום הארוחה חזרנו למקום הלינה עייפים ומאד מרוצים.
תם היום הראשון של הטיול.

היום השני (יום חמישי 06/06/2019)
לאחר ארוחת בוקר קלה אנחנו יוצאים לכיוון הגבול הצרפתי למסלול שתכננו מראש, בדרך עומס תנועה כבד ואנחנו מחליטים לעלות על הכביש המהיר, בפתח הכביש (E-70) נקודת תשלום (יורו וחצי) ואנחנו שמחים שזה כל כך בזול, אבל שמחנו יותר מידי מהר, בהמשך הכביש עוד נקודות תשלום וכל אחד במחיר שונה ויותר יקר! עד שהגענו למעבר הגבול לצרפת ושם (מבלי להתבלבל) רצו 46 יורו ע"מ לעבור במנהרה, יש גבול לכל תעלול ובררנו איך אנחנו יכולים להגיע למחוז חפצנו מבלי לעבור ולשלם את המחיר הנ"ל. הסביר לנו הבחור בעמדה (דיבר אנגלית שוטפת) שעלינו לחזור חזרה עד לעיירה סוסה Susa)) ומשם לעלות לכיוון ההרים, הראה לנו גם איך לצאת מהמקום בו היינו לכיוון הכביש הרגיל מבלי לעבור עוד עמדות תשלום.
הדרך לכיוון סוסה הייתה יפה מאד (חבל רק שבזבזנו שעה נסיעות בחינם), הגענו לסוסה ופנינו צפונה על כביש מס' SS-25 והתחלנו לעלות במעלה ההר, בהמשך מיד לאחר מעבר הגבול לצרפת הכביש משתנה לכביש מס' D-1006 לכיוון Col du Mont-Cenis, בדרך אנחנו פוגשים עננים שמכסים את הפסגות ומגיעים לאגם שמכוסה בחלקו בענן (Mont Cenis Lake).
Mont Cenis Lake
Mont Cenis Lake
למרות העננים הנמוכים הנוף היה מדהים ועצרנו במספר נקודות לאורך האגם לצילומים.
אנחנו יורדים ממעבר ההרים ופונים לכיוון הישוב אוסווה Aussois)), מגיעים עליו ופונים צפונה בכביש צדדי וצר שמטפס במעלה ההר לכיוון 2 אגמים Plan d'Aval ו-Plan d'Amont שנמצאים מאחורי 2 סכרים גדולים, הגענו לחניון שליד האגם התחתון, כן גם פגשנו יחידת חיילים צרפתית שמתאמנת במקום.
 Plan d'Aval
המשך הדרך לכיוון הסכר העליון היא דרך עפר די טובה ואנחנו נוסעים בזהירות לאורכה עד למרגלות הסכר העליון, משאירים את הרכב במקום ועולים רגלית לאורך השביל לכיוון ראש הסכר ותצפית על האגם העליון (Plan d'Amont) בסיום הסיור אנחנו יורדים למטה ומתיישבים באחד משולחנות הפיקניק שבמקום לארוחה קלה ושתיה חמה.
Plan d'Amont
עכשיו פנינו מועדות חזרה לאורך כל הדרך שעשינו לכיוון האגמים, 
בסיום הירידה אנחנו פונים לכיוון Fort Marie-Christine ועושים סיור קצר במקום.
 Fort Marie-Christine
 Fort Victor-Emmanuel
בסיומו אנחנו נוסעים בדרך המפותלת לכיוון Redoute Marie Thérèse, בדרך עוברים ליד מבצר נוסף (Fort Victor-Emmanuelומגיעים למחוז חפצנו, במקום מתקני חבלים (אקסטרים) שנמצאים כרגע בשיפוץ ואנחנו עוברים לידם לתצפית יפה על Fort Victor-Emmanuel שעברנו לידו בדרך לפה,
Redoute Marie Thérèse
Parcobranche du Diable
 Fort Victor-Emmanuel
 Fort Victor-Emmanuel
תצפית נוספת יש מכאן לכיוון גשר השטן (Pont Du Diable) שנמצא מתחתנו וחוצה את הקניון שבין המבצרים. 
גשר השטן (Pont Du Diable) - מבצרי אסייון נבנה בתחילת המאה התשע עשרה על ידי ממלכת פיימונטה סרדיניה כדי להגן מפני פלישה צרפתית. ארבעה מבצרים אלה ממוקמים על הגדה הימנית של הקשת. בצד השני של הנהר, מסודרים מעברים (תשתית צבאית סגורה). בין שתי הקבוצות מגשר גשר קטן בשם "Pont du Diable" משתרע צוקים תלולים.
גשר השטן יצר אגדות רבות. אחד מהם אומר כי בונה הגשר, שלא היה מסוגל לסיים את עבודתו בזמן, פנה אל השטן תמורת נשמתו של העובר הראשון שיעבור את הגשר.
 גשר השטן (Pont Du Diable)
אנחנו ממשיכים בדרכנו לכיוון Col du Galibier - הוא מעבר כביש של האלפים הצרפתיים הממוקם בגובה של 2642 מ',  
בדרך אנחנו עוברים את מעבר ההרים Col du Télégraphe, Valloire שנמצא על כביש D-902 שנקרא גם "דרך האלפים הגבוהים".
Col du Télégraphe, Valloire
בהמשך הדרך מתברר לנו שמעבר ההרים Col du Galibier סגור למעבר עקב שיפוצים (גם המנהרה סגורה).
הנוף בדרך ל-Col du Galibier
אנחנו עוצרים ליד המחסום ומחפשים חלופות למסלול וחזרה למקום הלינה, גם השעון לא לטובתנו ואנחנו מחליטים לחזור בדרך הקצרה ביותר שמציע הגוגל-מפ – שהיא הדרך בה נסענו במשך היום (מבלי להיכנס לאתרים שביקרנו בדרך). עצרנו פעם נוספת רק ב- Mont Cenis Lake שהתגלה שוב ביופיו הרב ושוב צילמנו
Col du Mont-Cenis 
 Mont Cenis Lake 
והגענו לקראת ערב למקום הלינה שלנו ב- Venaria, ארוחת ערב אכלנו באותה מסעדה שאכלנו אתמול
שהייתה ונשארה טובה מאד (ותודה לבעל הדירה שהמליץ עליה).
תם היום השני של הטיול.

היום השלישי (יום שישי 07/06/2019)
את הבוקר התחלנו בסיור בגנים של ארמון ונריה (La Venaria Reale),
ארמון המלכותי - ונאריה ריאל (Venaria Reale) - נמצא כעשרה קילומטר מצפון לטורינו (Venaria). קומפלקס גרנדיוזי בפאתי טורינו עם 80,000 מטרים רבועים של הבניין המונומנטלי של הארמון המלכותי 50 דונם של גנים ו-3000 דונם של פארק לה מנדריה, זהו אחד הארמונות הגדולים באיטליה, שהוקם ביוזמת המלך קרלו עמנואלה השני ושימש כמעון הציד המלכותי של מלכי סבואה. תחת שלטון נפוליאון סבל המתחם כולו מנזקים כששימש כמחנה צבאי. בשנת 1978 החלו בעבודות שיקום של המתחם, הוכרז  אתר מורשת עולמית על ידי אונסקו  בשנת 1997 ונפתח לציבור בשנת 2007 לאחר היותו אתר השחזור החשוב ביותר באירופה עבור המורשת התרבותית.  http://www.lavenaria.it/en
 בגנים של ארמון ונריה (La Venaria Reale)
 בגנים של ארמון ונריה (La Venaria Reale)
הסיור נמשך עד 10:30 ובסיומו התחלנו לנסוע לכיוון דרום. הנקודה הראשונה שתכננו לעצור זאת עיירת הנופש לימונה פיאמונטה (Limone Piemonte) אליה הגענו ב-13:20.
לימונה פיאמונטה (Limone Piemonte)
בחוץ 19 מעלות ומעונן הסתובבנו קצת במרכז העיירה שנראתה יפה אבל די שוממת ופתאום הגשם התחיל, נכנסנו לאחת המסעדות שהיו פתוחות לקפה ומאפה (ושהגשם יפסק) ובסיום חזרנו לרכבנו.
אנחנו עולים עכשיו לכיוון מעבר ההרים Col di Tende שעל גבול איטליה וצרפת,
השלטים אומרים שהמעבר פתוח! הכביש למעלה במצב מצוין אבל........
הירידה לכיוון צרפת
הגוגל לא סיפר לנו שהירידה מהצד השני היא דרך עפר מאד משובשת שאפילו עם רכב 4X4 יהיה קשה לרדת אותה, אז בלית ברירה אנחנו חוזרים למטה וחוצים את מעבר ההרים דרך המנהרה שתחתיו (D-6204).
עכשיו אנחנו בצרפת וממשיכים דרומה  עד למפגש עם כביש מס' D-138 שעובר מעל הנהר La Roya (Pont de la bendola) במקום גשר רומי עתיק ויפה.
הגשר של הכביש הראשי (D-6204)
בהמשך הדרך דרומה אנחנו עוצרים בישוב Breil-sur-Roya, עיירה הררית אמיתית מהמאה ה-17 או ה-18, ששוכנת בצמוד לאגם שנוצר ע"י סכר הידרו חשמלי שנמצא במקום.
 Breil-sur-Roya
 Breil-sur-Roya
אנחנו מסיירים לאורך שפת האגם (לצד הכביש הראשי) וחוזרים לרכב דרך הסמטאות העתיקות, סה"כ שעה של טיול בישוב.
בהמשך דרומה אנחנו חוצים את הגבול מצרפת חזרה לאיטליה ומספר הכביש מתחלף ל- SS-20 ואנחנו מגיעים לחוף הים לישוב ונטימיגליה (Ventimiglia) ומוצאים מקום לינה קרוב לשפת הים והמרכז (18:30) – אנחנו בריביירה האיטלקית!.
ליגוריה היא רצועת חוף בצורת חצי פרסה, בצפון מערב איטליה, סמוך לגבול עם צרפת. באמצע - בירתה גנואה. החצי המזרחי נקרא לבנטה. זה החצי שזכה בכל השמש... עיירות כפרים וערים הבנויים על צלע ההר המשתפך לים, מפרצונים וחופים יפייפים, לחלקם אפשר להגיע רק בסירה. במפרצים נמלים, יאכטות, חופי רחצה, ארמונות שהפכו מלונות, כבישים פתלתלים במעלה ההרים המגלים נופים משגעים לים הליגורי. באמצע רצועת חוף זו – הצ'ינקווה טרה – פארק חמשת הכפרים שהוכר ע"י אונסקו כאתר שימור עולמי.
לאחר התארגנות קצרה אנחנו יוצאים לסיור רגלי לאורך חוף הים לכיוון שפך הנהר Roya
הנהר Roya
חוצים אותו מערבה לכיוון העיר העתיקה ומטפסים במעלה הגבעה לתצפית על הנוף שמסביב,
ונטימיליה Ventimiglia - היא העיירה הראשונה אליה מגיעים לאחר שחוצים את הגבול בין צרפת לאיטליה. אם אתם אוהבים שווקים צפופים נסו להגיע לוונטימיליה ביום שישי. אז מתקיים ברחובה הראשי שוק שבועי מחוזי ענק, אחד הגדולים בהם נתקלתי באיטליה. מוכרים בו הכל אבל המוניטין שלו טובים במיוחד בכל הקשור לתיקי עור ולחגורות. מאות דוכנים פזורים במהלך שישי משעות הבוקר המוקדמות ברחבי העיירה. סיבות טובות אחרות להגיע לוונטימיליה הן המרכז הימי־ביניימי העתיק של העיירה, ובמרכזו קתדרלה מן המאה ה-11. עוד בעיר תיאטרון רומי שנשמר במצב לא רע, חוף ים פופולרי שאין בו חול אלא חלוקי אבנים, אבל הוא נראה נעים, ושורה ארוכה של מסעדות ובתי קפה שצופים על החוף.
בסיום הסיור חוזרים חזרה לצד השני של הנהר,
מוצאים מסעדה נחמדה (יש הרבה מאד לאורך החוף) ויושבים לארוחת הערב שלנו, בסיומה עוד סיבוב רגלי קצר לצד המזרחי של הטיילת וחזרה לחדרנו ללינה.
תם היום השלישי של הטיול.

היום הרביעי (יום שבת 08/06/2019)
לאחר לילה ראשון בעיירה הכי מערבית בריביירה האיטלקית אנחנו מתחילים את מסלולנו לכיוון מזרח לאורך חוף הריביירה.
לאחר חצי שעה של נסיעה אנחנו מגיעים לסן רמו, השעה כמעט 9 ואנחנו מוצאים חניה בקלות בחניון הגדול שליד חוף הים, משאירים את הרכב ויוצאים לטייל ברגל.
סן רמו (San Remo) - היתה להיט לפני מאה שנה. הקזינו העירוני, בניין יפה ומתפורר בפינות הוקם כבר ב-1904. כדי להבין את השינוי שחל בעיר די אם נצביע על כמה מהדמויות המפורסמות שבחרו להתגורר בעבר דווקא כאן. המחשבה על כך שכוכב גדול כלשהו יבחר היום לגור בסן רמו נשמעת דמיונית לחלוטין, אבל אלפרד נובל הנודע רכש כאן וילה ב-1891 ואחרי חמש שנים בלבד מת בה. היא צפופה, לא נעימה במיוחד ולא משרה שלווה או נינוחות, הווילות מן המאה ה-19 הן המייצגות של סן רמו בגדולתה. רבות מהן עדיין פעילות, אבל נמצאות בבעלות פרטית וקשה להתרשם במבט חיצוני. כדי להבין מה היה כאן בימים אחרים כדאי לבקר, אפילו רק לכמה דקות, במלון הפאר רויאל הוטל סן רמו, בעל חמשת הכוכבים. לאחרונה ציינו במלון 140 שנים להקמתו.
בניגוד למספר כותבים שקראתי את מה שכתבו לפני הטיול התרשמנו מאד לטובה מהעיר, המדרחוב נקי ומלא חנויות יוקרה, אבל להסתכל על המחירים זה בחינם, 
עשינו סיבוב לאורך המדרחוב שעל המדרכה שבו מוטבעים שמות השירים הזוכים במהלך פסטיבל סן-רמו לאורך השנים, 
וטיילנו גם לאורך שפת הים וחזרנו לרכבנו להמשך הטיול.
אנחנו פונים צפונה לכיוון ההרים לעבר הישוב Badalucco על כביש SP-548 עליו מגיעים כעבור שעה,
הישוב נמצא על שפת הנהר Fora di Taggia שמעליו עובר גשר רומי עתיק עם קשת גדולה מאד (Ponte Madonna degli Angeli),
סיירנו מעל הגשר וחזרנו לחלק הדרומי של הישוב (במקום חניון גדול ומסודר) ויצאנו לסיור לאורך הנחל, שבו נמצא גשר נוסף, ובישוב עצמו.

בסיום אנחנו נוסעים חזרה לכיוון חוף הים (דרומה) לעבר הישוב "אימפריה" (Imperia). השארנו את הרכב סמוך לנמל ויצאנו לסיור לאורך המרינה עם היכטות המפוארות.
Imperia - יש אנשים שכאשר שואלים אותם מאיפה אתם הם עונים "אימפריה". שמות עלולים להטעות. באופן קצת אירוני אימפריה היא עיירה קטנה, על חוף הים, עשרים קילומטרים ממזרח לסן רמו ומתגוררים בה ארבעים אלף תושבים. אין לה אפילו עבר רומי עתיק. למעשה היא הוקמה בתקופתו של מוסוליני בשנות העשרים, כאשר איחדו את הכפרים פורטו מאוריציו ואונליה. השם אימפריה הגיע מן הנהר הסמוך אימפרו. יחד עם זאת – לא כדאי לטעות – אימפריה היא מקום נעים, אינטימי, שהמומחיות הגדולה של תושביו מתמקדת בייצור שמן זית מובחר, גידול פרחים והכנת פסטה אלוהית.
 המוזאון הימי
עלינו לכיוון הבזיליקה שנמצאת בראש הגבעה של העיר העתיקה, במקום מסלול הליכה עם אתרי העיר העתיקה ותצפיות לעבר כל הכיוונים,
 Basilica concattedrale dei Santi Maurizio e Compagni Martiri
 תצפית על המרינה מלמעלה
 ירדנו חזרה לכיוון החוף וחזרנו לרכב שלנו,
בחוץ כבר חם 32 מעלות, והשעה 14:40. החלטנו שיותר מידי חם להמשיך לטייל ברגל וכיוונו את ה- google maps ישר לכיוון המלון (Hotel Vittoria) שהזמנו מראש ל-2 לילות בגנואה (Genova).
גנואה עיר מאד קשה לבעלי רכבים, הגוגל הביא אותנו עד למלון אבל איפה אפשר להשאיר את הרכב?, שרי ירדה לברר על המיקום המדויק של הכניסה ועל החדר שהזמנו ואני נשארתי ברכב, בינתיים שרי חזרה ובדיוק התפנה מקום חניה ממש ליד המלון (18:50), היום שבת ומ-20:00 החניה בסימונים הכחולים היא בחינם עד יום שני ב-08:00 בבוקר, שילמנו עבור החניה עד 8 בערב ועלינו למלון.
לאחר התארגנות קצרה יצאנו לטייל במרכז העיר וירדנו בהמשך לעבר הנמל והחוף,
  Piazza De Ferrari
 Piazza De Ferrari
Cattedrale di San Lorenzo 
Biosfera 
Bigo
שם גם מצאנו מסעדה נחמדה לארוחת הערב שלנו ובסיומה התחלנו לטפס לאורך הסמטאות חזרה לכיוון המלון שלנו.
תם היום הרביעי של הטיול.

היום החמישי (יום ראשון 09/06/2019)
לאחר ארוחת הבוקר
אנחנו יוצאים מהמלון והולכים לראות את תחנת הרכבת של גנואה שנמצאת ליד המלון, לאחר מכן חוזרים לרכב ויוצאים לנסיעה לטיול בטבע (09:20).
הכיוון שלנו Parco Naturale delle Capanne di Marcarolo מתחילים בירידה לכיוון הים ופונים מערבה חוצים את הנהר Polcevera ומתחילים לעלות לאורכו לכיוון צפון, בהמשך עולים על כביש מס'  SP-4 לכיוון שמורת הטבע, חוצים את שמורת הטבע מדרום לצפון (כביש SP-65) ובדרך עוצרים כמובן גם לצילומים


 Parco Naturale delle Capanne di Marcarolo

ולאחר הירידה מהשמורה אנחנו פונים מערבה על כביש SP-170 לכיוון Laghi Lavagnina לאגם אי אפשר להגיע עם הרכב ואנחנו משאירים אותו ליד המחסום ומתחילים בצעידה לכיוון הסכר והאגם. סה"כ כ-20 דקות הליכה והגענו לסכר והאגם, אנחנו ממשיכים ללכת בשביל שלאורך האגם עוד כברת דרך מתצפתים ומצלמים ומתחילים לחזור לכיוון הרכב, סה"כ סיבוב של שעה ברגל.

 Laghi Lavagnina

 Laghi Lavagnina
אנחנו חוזרים לכביש הראשי (SP-170) ונוסעים לכיוון העיר "אובדה" (Ovada) שנמצאת בשעת צהריים זאת "בהפסקה" רק גלידריה אחת פתוחה בכיכר העיר העתיקה ואנחנו עושים בה הפסקה קצרה, מסתובבים בין סמטאות העיר העתיקה וחוזרים למקום בו השארנו את הרכב.
פונים דרומה על כביש מס' SP-456 לעבר Castello Di Campo Ligure ועולים לכיוון המצודה, מתברר שבמצודה צילמו קטע לאחד הפרקים של "משחקי הכס" ובמקום מסתובבים שחקנים בלבוש תואם שנמצאים כרגע בהפסקת צהריים.
לאחר הסיור במצודה אנחנו ממשיכים דרומה לכיוון הים ולישוב פגלי (Pegli) שצמוד לגנואה מכיוון מערב, מוצאים חניה ליד חוף הים והולכים לבקר ב- Villa Durazzo-Pallavicini.
או שלא עשינו טוב שעורי בית או שלא כתבו על הביקור במקום, לאחר הכניסה (אחרי הקופה) יש שביל שמרוצף בחלוקי נחל גדולים שעולה לכיוון הווילה אורך השביל כ-500 מטר והוא לא הכי נוח להליכה ועוד בעליה,
לאחר מעבר הווילה יש שבילים מסודרים ומשולטים של מסלול ההליכה, יש לזכור שחצי מהדרך זאת עליה די ארוכה עד שמגיעים ל"מבצר" שבראש הגבעה וממנו נשקף נוף יפה של כל האזור בחלק העליון של ה"מבצר" וויטרז'ים יפים על החלונות שמסביב.


לאחר שעוברים את ה"מבצר" שהוא גם קצה הגן מתחילים בירידה לכיוון האגם שבמרכז הגן (לא באותה דרך), כמובן שאפשר לוותר על הפסגה ולהגיע רק עד האגם וחזרה,


כל הגן למעשה הוא מעין גן בוטני של עצים ושיחים אך ללא פרחים. לאחר ביקור באזור האגם ממשיכים לרדת בשבילים למטה לכיוון הווילה ומשם עוד כ-500 מטר ירידה בשביל חלוקי הנחל עד ליציאה.
לסיכום המקום די יפה אבל לא הייתי מגיע לשם פעם נוספת.
יצאנו מהווילה די עייפים ופנינו מיד לאחת המסעדות שעל חוף הים על מנת ללגום משהו קר ומרענן בחוץ חם 32 מעלות.
חזרנו לרכב ונסענו לכיוון המלון בגנואה, 10 ק"מ / חצי שעה נסיעה, מגיעים למלון ואפילו לאופניים אין מקום חניה נוסעים לפה ונוסעים לשם וחנייה לא מוצאים, לבסוף מצאנו חניה "מעבר להר" ועל מנת להגיע למלון היה עלינו לטפס אין סוף מדרגות ולאחר מכן לרדת מהצד השני לכיוון המלון (כחצי שעה "אימון" מדרגות).
ארוחת ערב אכלנו באחת המסעדות בקרבת המלון.
תם היום החמישי של הטיול.

היום השישי (יום שני 10/06/2019)
יום חדש, את הבוקר התחלנו מוקדם ארוחת בוקר וצ'ק האאוט מהמלון, שרי נשארה עם המזוודה במלון ואני יצאתי "לאימון מדרגות"
  Arch of St. Brigid 
ע"מ להביא את הרכב לקרבת המלון (לא הגיוני לסחוב מזוודה עם כמות כזאת של מדרגות), 20 דקות של מדרגות למעלה ולמטה ואני ליד האוטו (אבל בלי נשימה), עכשיו צריך לחזור איתו לכיוון המלון, כל הכביש פקק תנועה אחד גדול ובקושי מצליחים לזוז, לבסוף אני מגיע למלון, ושמים את המזוודה והציוד באוטו ויוצאים בכיוון ההפוך נגד כיוון הפקקים ע"מ לצאת מגנואה מכיוון צפון מזרח ואנחנו בדרכנו לכיוון רובע הדייגים בוקדסה (Boccadasse), קראתי על המקום מספר המלצות אבל המקום נראה כמו "סתם" שכונת מגורים עשינו סיבוב עם הרכב גם לאורך החוף והמשכנו בדרכנו לאורך החוף מזרחה.
תחנה ראשונה עשינו ב- Church of San Rocco 
זאת כנסיה שיושבת על צוק מעל הים וממנה יוצא שביל הליכה לאורך הצוק ויורד לכיוון הים (לכיוון דרום), אנחנו לא עשינו את הירידה כי אחר כך גם צריך לעלות חזרה והראות היום לא במיטבה.


לאחר הסיור לאורך הצוק (זכינו לראות איך מעבירים חומרי בניה עם מסוק מצד אחד של חצי האי לצד השני)
חזרנו לרכב ונסענו לכיוון פורטופינו. ע"פ המלצות של מטיילים לפני (המלצות נכונות מאד) נכנסנו לחניה בפאראג'י (paraggi) ממש לפני תחילת "שביל הנשיקות" שמגיע לפורטופינו, ויצאנו בצעידה רגלית לאורך השביל עד לפורופינו (השביל מומלץ מאד!),




בחוץ חם 28 מעלות אבל רוב השביל הוא בצל, הייתה רוח נעימה ונוף יפיפה של הים. זמן ההליכה עד פורטפינו 45 דקות כולל הפסקות לצילומים. כאשר הגענו לפורטופינו (Portofino)
עשינו סיור לאורך המפרץ והתחלנו לעלות לכיוון המבצר (
Castello Brown) שמעל המפרץ,
משם בשביל העליון הלכנו לכיוון הכנסייה (Chiesa di San Giorgio
משום מה התפספסה לנו הפניה למיגדלור שנמצאת ממש ביציאה מהמבצר, סיירנו ליד הכנסייה וצפינו לכל הכיוונים והחלטנו לחזור לכיוון המיגדלור (חזרה עד למבצר ומשם למיגדלור), המיגדלור נמצא הקצה הדרומי של חצי האי עם נוף נפלא לכיוון הים (טוב שלא וויתרנו) במקום גם בית קפה קטן,
וחזרנו לכיוון הכנסייה ומשם ירדנו במדרגות לכיוון מרכז הישוב, עברנו ברחוב הראשי וחזרנו דרך "שביל הנשיקות" למקום בו השארנו את הרכב (הדרך חזרה לקחה חצי שעה בלבד), שילמנו לחניה ויצאנו לדרכנו. 
החלטנו לוותר על כניסה ללבנטו (Levanto) ונסענו ישירות לדירה שבה נהיה ב-3 הלילות הקרובים (I Colori di Mag). 
לדירה הגענו ב-17:30 ומיד בעל המקום הסביר לנו על האזור מה יש ב-5 הכפרים מה פתוח ומה סגור, כמוכן איפה כדאי לאכול ו/או לקנות דברים. התארגנו בדירה ויצאנו לקנות מספר דברים שחסרו לנו ואכלנו במסעדה שהבחור המליץ, (יום שני היום ורוב בתי האוכל סגורים)


חזרנו לחדרנו עייפים ומאד מרוצים.
תם היום השישי של הטיול

היום השביעי (יום שלישי 11/06/2019)
התעוררנו לבוקר יפה והחלטנו שהיום יוקדש כולו ל- Cinqueterre ("צ'ינקווה טרה" חמשת הכפרים).
לאחר ארוחת הבוקר יצאנו רגלית לכיוון תחנת הרכבת בלה ספציה, 10 דקות הליכה ואנחנו בתחנה, קנינו כרטיס יומי משולב לרכבת + מסלולי ההליכה. ע"פ המלצת בעל הבית שלנו כדאי להתחיל מהכפר החמישי (מונטהרוסו) ואז להתחיל לחזור, כמו כן שני המסלולים הרגליים הראשונים (1. דרך האהבה, החלק השני: מנרולה - קורניליה) סגורים עקב מפולות שהיו בזמן החורף.
אנחנו עולים לרכבת שיוצאת בדיוק בזמן ונוסעים עד מונטהרוסו אל מארה (Monterosso al Mare) לכפר הגענו ב-09:50,
ירדנו מהרכבת ויצאנו מיד לסיבוב רגלי לאורך החוף, הראות לא כל כך טובה אבל זה מה שיש.
לאחר סיבוב על החוף שליד תחנת הרכבת אנחנו ממשיכים לחלק העיקרי של הכפר שנמצא בכיוון מזרח, יש 2 אפשרויות להגיע אליו 1. שביל מסודר שעולה על הצוק שצמוד לים ויורד מהצד השני 2. מנהרה שחוצה את הצוק.
התחלנו בשביל שעולה על הצוק שמפריד בין חלקי הישוב, צפינו וצילמנו את הנוף מסביב,
וירדנו לכיוון החוף המזרחי של מונטהרסו,


חצינו את פסי הרכבת והתחלנו לעלות ברחוב הראשי של הישוב כלפי מעלה, הרחוב מלא חנויות ודוכנים (תיירותי עוד לא אמרנו פה) וירדנו חזרה דרך הסמטאות.
והתחלנו לחזור לכיוון תחנת הרכבת והפעם דרך המנהרה.
החלטנו שעקב מצב הראות וכיוון השמש הנוף מכיוון דרום מזרח לעבר צפון מערב הרבה יותר ברור מאשר להיפך אז ניסע ברכבת ל- קורניליה (Corniglia) ונעשה את המסלול הרגלי מהכפר לעבר ורנאצה (Vernazza) (מהכפר השלישי לעבר הכפר הרביעי).
עלינו לרכבת שהגיע ונסענו 2 תחנות עד לכפר קורניליה, שם ירדנו מהרכבת, יש לדעת – זה הכפר הרגוע מבין החמישה, אולי כי אין לא חוף משלו, אבל (ואת זה לא לקחנו בחשבון) יש מתחנת הרכבת מדרגות עד לכפר במעלה הצוק, והמדרגות עולות ועולות ולא נגמרות (הכפר נמצא בגובה של 90 מ' מעל פני הים!),
 מראה ממעלה המדרגות לכיוון תחנת הרכבת
לכפר הגענו ללא אוויר ופנינו מיד לרחוב הראשי למצוא מקום נעים לשבת, לנוח ולשתות משהו קר. לאחר מנוחה והתאוששות אנחנו עושים סיבוב בכפר
ופונים לעבר המסלול הרגלי שמוביל לורנאציה.
המסלול הרגלי לקח לנו שעתיים עם מספר הפסקות מנוחה בדרך. היה חם, חצי מהדרך זאת עליה אמנם לא כמו המדרגות אבל עליה,
במרכז הדרך יש מסעדה/קיוסק עם שתיה קרה אבל התור שם היה אין סופי (כנראה לא רק לנו היה קשה וחם) אז ויתרנו על הרעיון, בדרך מספר נקודות תצפית שבהן רק רואים את הים מלמעלה (יפה אבל לא Wow), החלק השני של השביל מהמסעדה למעטה הרבה יותר תלול וצריך לרדת מגובה של כ-200מ' עד לים.
הגענו ל- ורנאצה (Vernazza), בקצה השביל עמדה לבדיקת כרטיסים (לנו היה כרטיס משולב), ואנחנו בתוך הכפר. ירדנו לכיוון חוף הים עברנו במנהרה טבעית לצד אחר של החוף והכפר,
הסתובבנו בסמטאות ובנמל הקטן של הכפר.  

 אני עליתי למצודה שנמצאת מעל הנמל והכפר, תצפית יפה מאד על כל האזור,


ולאחר שירדתי הלכנו לכיוון תחנת הרכבת ע"מ לתפוס את הרכבת לכיוון מנרולה (Manarola), נסיעה קצרה ברכבת ואנחנו כבר יורדים בתחנה של הכפר. מנהרה מובילה מתחנת הרכבת אל מרכז הכפר, מכאן ירדנו לכיוון נמל הדיג הקטן (לכפר אין חוף)
במרכז המעגן יש סלע גבוה וממנו קופצים הצעירים ישר למימי המעגן.
מהמעגן יש שביל הליכה נוח לאורך המצוק (לכיוון צפון) עד לנקודת התצפית
Manarola Scenic Viewpoint שממנה נשקף הכפר במיטבו,
בהמשך השביל חוזר לכיוון המעגן (מסלול מעגלי) ומשם אנחנו עולים ברחוב הראשי לכיוון המנהרה שמובילה לתחנת הרכבת.
כאן מתחיל סיפור "יפה" הכרוז מודיע שיש איחור לרכבת, ושוב יש איחור לאיחור, ובינתיים גם הרכבת שהייתה צריכה להגיע אחר כך גם זמנה חלף ועל הרציף מתקבצים עוד ועוד מטיילים, לבסוף מגיעה רכבת, כולם מתנפלים אליה ומצטופפים כמו סרדינים (אנחנו וויתרנו אפילו לנסות, מחכים לרכבת הבאה),
כמובן שיש עיכוב כי הדלתות לא נסגרות, לבסוף הרכבת יוצאת לדרכה וכ-10 דקות אחר כך מגיעה רכבת כמעט ריקה ואנחנו עולים עליה בדרך ל- ריומג'ורה (Riomagiore).
גם בכפר הזה חוצים במנהרה מתחנת הרכבת למרכז הכפר,
יורדים למעגן

ומטפסים לאחר מכן במעלה הרחוב הראשי, 

הרחוב הומה בתיירים וכל החנויות ממוסחרות סיירנו כשעה בכפר וחזרנו לתחנת הרכבת ע"מ לחזור ל-לה-ספצ'יה.
חם מאד היה היום והיינו גם מותשים מהטיול בין הכפרים והחלטנו לא לצאת לאכול בחוץ, בדרך מתחנת הרכבת לדירה שלנו עצרנו בפיצרייה
ולקחנו איתנו 2 פיצות גדולות + שתיה ע"מ לחגוג בחדר.
תם היום השביעי של הטיול

היום השמיני (יום רביעי 12/06/2019)
התעוררנו ליום עם עננים נמוכים שיושבים על ההר (מזל שאתמול היה מזג אוויר יפה) ולאחר ארוחת הבוקר אנחנו יוצאים עם הרכב ליום טיול.
לאחר חצי שעה של נסיעה אנחנו מגיעים ל-פורטו ונרה (Portovenere), מוצאים חניה ויוצאים לטייל בישוב,
פורטו ונרה (Portovenere)
מתחילים ללכת לאורך חוף הים והנמל הקטן דרומה ועולים לכיוון הכנסייה (Church of Saint Peter) שנמצאת ב"שפיץ" של חצי האי,

יורדים בשביל מסודר לכיוון הים בצד המערבי של הצוקים


וחוזרים לכנסיה, אנחנו מתחילים לחזור דרך הרחוב הראשי (והממוסחר) של הישוב ובדרך פוגשים חנות שהיא גם מפעל קטן להכנת רוטב פסטו, רואים את שלבי ההכנה
וגם קונים כוס גדולה של פסטה עם פסטו להרגעת הבטן של שרי, וחוזרים לכיוון הרכב.
אנחנו ממשיכים בדרכנו והיעד הבא היא המצודה ב- סרזנה (Sarzana), אליה אנחנו מגיעים ב-12:30,
המצודה היתה סגורה לרגל אירוע מיוחד שהתקיים במקום ואנחנו עשינו סיבוב קצר בישוב וחזרנו לרכבנו.
בחוץ כבר חם מאד (32 מעלות) ואנחנו פונים לעבר ההרים, מסמנים במפה את מחצבות השיש של קררה ומתחילים בנסיעה,
לאחר שעה של נסיעה מגיעים למקום, את הרכב משאירים בחניה, ויוצאים לברר על מסלול וזמנים, מתברר שהטיול הבא יוצא ב-14:30 קנינו כרטיסים ויש גם זמן לקפה ושירותים, בשעה היעודה אנחנו לובשים אפודים זוהרים וקסדת מגן ועולים על הג'יפים, (4 בכל ג'יפ + נהג)
ומתחילים בנסיעה כלפי פסגת ההר אל מקום חציבת השיש, הכביש מאד תלול והסיבובים מאד חדים אך הנהג שלנו מאד מיומן ומצליח כמעט תמיד לקחת את הסיבוב בניסיון ראשון

(מעניין אך המשאיות שפגשנו בדרך עושות את זה כל יום כול היום), מגיעים למעלה לתצפית יפה על כל האזור והסברים על השיש,


כמה מותר לחצוב ביום (מתברר שעקב שמירה על הטבע הכמות מוגבלת ליום, שבוע ושנה) ואיך חותכים את קוביות השיש.
בסיום הסיור וההסברים אנחנו חוזרים בנסיעה זהירה את כל הדרך למטה, סה"כ הסיור בג'יפים כשעה ומומלץ מאד.
אנחנו יורדים ממחצבות השיש ופונים לעבר הישוב מאסה (Massa) וממנו מתחילים לעלות שוב לעבר ההרים
לעבר מעבר ההרים Passo del vestito, בדרך עוברים ליד אנדרטה לזכר יוחנן ה-23
 (Monumento a Papa Giovanni XXIII) במעבר ההרים יש/היו גם מחצבות שיש אך המקום נראה לא פעיל, אנחנו חוצים את פסגת הרכס במנהרה קצרה ומתחילים לרדת בכביש מס' SP-13 עד לאגם סנטה (Lago di Isola Santa), כאן עושים הפסקה לסיור מעל הסכר שתוחם את האגם.
אנחנו ממשיכים בירידה לכיוון Castelnuovo di Garfagnana ופונים לכביש SR-455 לכיוון צפון מערב לאחר כ-7 ק"מ מגיעים לישוב Poggio ופונים לכיוון דרום מערב לעבר Lago di Vagli.
ממשיכים בנסיעה ומטפסים לכיוון צפון מערב ויורדים מהצד השני של הרכס לכיוון Lago di Gramolazzo שם עושים הפסקת גלידה.


בסיום ההפסקה אנחנו מכוונים את הגוגל חזרה לעבר הישוב בו אנחנו לנים - La Spezia אליה מגיעים בסביבות 20:30 מצאים חניה ליד מרכז העיר ויוצאים לסיבוב בעיר
וכמובן גם למצוא מסעדה טובה לארוחת הערב,
בסיום הסיור ולאחר ארוחת הערב (שהייתה טובה מאד) אנחנו חוזרים לרכב (22:15)

ונוסעים למקום הלינה שלנו.
תם היום השמיני של הטיול

היום התשיעי (יום חמישי 13/06/2019)
התעוררנו לבוקר בהיר להפליא ולאחר ארוחת הבוקר אנחנו סוגרים חשבון עם בעל המקום על 3 לילות שישנו פה מעמיסים את כל ציודנו ויוצאים לכיוון פיזה (09:20).
לאחר 40 דקות של נסיעה מגיעים לשפך הנהר Magra,
לאחר עצירה קצרה וצילומים אנחנו ממשיכים לכיוון פיזה (Pisa), לאורך כל הדרך עומס תנועה כבד ואנחנו מתקדמים לאט לאט, 78 ק"מ הפרידו בין מקום הלינה שלנו לפיזה וזה לקח לנו קצת יותר משעתיים, אבל הגענו, את הרכב משאירים בחניון חינם שבכניסה לפיזה (Free parking-lot Via Pietrasantina) ויוצאים בצעידה רגלית (יש גם שטל) של רבע שעה לכיוון מתחם המגדל בחוץ כבר חם והמוני מטיילים בדרך למגדל המפורסם.
פיזה (Pisa) - המקום הראשון שאליו ממהרים להגיע כל המבקרים הוא כיכר הניסים, פיאצה דיי מיראקולי (Piazza dei Miracoli), שבה נמצא המגדל הנטוי המפורסם. הכיכר העצומה מוקפת בחומה, חלקה מרוצף וחלקה מכוסה בדשא. בתוכה ניצבים ארבעה מבנים מרשימים ביותר: הקתדרלה (דואומו), מגדל פיזה, בית הטבילה (בפטיסטריום) ובית הקברות העתיק (קמפו סנטו מונומנטלה).
המפורסם מכולם הוא מגדל הפעמונים של הקתדרלה, שבשונה ממגדלי פעמונים רבים, הוא אינו מחובר לקתדרלה אלא ניצב במרחק מה ממנה באופן עצמאי. טעות בבניית היסודות וקרקע לא יציבה גרמו לכך שהמגדל, שגובהו כ-55 מ', החל לנטות על צדו עוד במהלך הבנייה במאה ה-12. כל הניסיונות להחזירו למצב רגיל לא עלו יפה וכך – טעות בבנייה אחראית לאחד האתרים המפורסמים ביותר בעולם. אין ספק שהטיפוס לראש המגדל והנוף הנשקף ממנו מהווים חוויה מוצלחת ומהנה, אבל כרטיס כניסה אינו זול וכמעט תמיד יש תור ארוך מאוד לכניסה. בנוסף, ילדים מתחת לגיל 8 אינם מורשים לעלות למגדל. אם הילדים שלכם צעירים מדי או שאתם לא רוצים לשלם כמה עשרות שקלים לכרטיס, תוכלו להשקיף על הכיכר ועל העיר ממגדל התצפית שבחומה העתיקה המקיפה את הכיכר (הטיפוס אינו כרוך בתשלום). 
סיירנו במתחם, צילמנו מכל הזוויות האפשרויות מבלי להיכנס לאתרים במקום או לעלות למגדל (רק לראות את התור בקופות הוציא את החשק) ופנינו דרומה לאורך המדרחוב לכיוון הנהר ארנו (Arno),
השעון מתקדם והטמפרטורה מתחילה לטפס מבלי שום התחשבות במטיילים, בדרך חזרה עצרנו באחד מהמסעדות ע"מ לנוח מעט ולשתות משהו קר (החום התיש אותנו).
חזרנו לכיוון החניון (בחוץ כבר 33 מעלות) והמשכנו בדרכנו (14:00).
אנחנו מתחילים לנסוע לכיוון לוקה Lucca)) ומגיעים אליה לאחר כ-40 דקות של נסיעה, משאירים את הרכב במגרש חניה שקרוב לכניסה לעיר העתיקה ליד Saint Donato Gate, שלידו בין החומות נמצאת גם לשכת התיירות המקומית,
לוקה (Lucca) - לוקה היא עיירה נחמדה הנמצאת בערך באמצע הדרך בין פירנצה ללה ספציה שבריביירה האיטלקית ומצדיקה בהחלט ביקור של מספר שעות. החלק העתיק של לוקה מוקף חומה שהיא בעצם סוללה רחבה שכדאי ללכת עליה, כולה (4 ק”מ) או חלקה, ולהשקיף פנימה על העיר העתיקה והחוצה (וגם לשבת על ספסלים ובעונה להיכנס לבית קפה).
מסביב לעיר העתיקה פזורים מגרשי חנייה בתשלום. לממהרים – אני מציע להתחיל הסיור בצד המערבי שם נמצאת לשכת התיירות וגם שרותים ציבוריים. משם לכו ברחוב Paolino לכיכר סן מיקלה והתרשמו (לפחות מבחוץ) מכנסיית סן מיקלה. המשיכו במדרחוב רומא ופנו שמאלה לרחוב Fillungo עד Piazza Anfiteatro (כיכר המוקפת כולה בבתים שכמעט סוגרים עליה. משם לכו למגדל Torre Guinigi ועלו (בתשלום) לתצפית מרשימה. מכאן לכו ובקרו בדום וחיזרו לחנייה בהליכה על סוללת החומה.
 כנסיית סן מיקלה

 Piazza dell'Anfiteatro



 Tower Delle Ore                                                 Guinigi Tower
למרות החום הכבד סיירנו בכל האתרים המרכזיים של העיר העתיקה אבל לא עלינו לאף אחד מהמגדלים (זמן + חם מאד + עייפות מצטברת). וחזרנו לרכב (16:15).
מכאן נסענו ישירות ל מונטקטיני טרמה (Montecatini Terme) שם נמצא המלון שהזמנו מראש.
לאחר מנוחה של כשעה בחדר הממוזג יצאנו לסיור בעיר המרחצאות בה אנחנו נמצאים,
מונטקטיני טרמה (Montecatini Terme)המפורסמת והגדולה בערי הספא של טוסקנה (Tuscany), המים המרפאים של מונטקטיני תרמה (Montecatini Terme) מהוללים עוד מהמאה ה-‏16, אז נבנו המרחצאות הראשונים כאן. מאתיים שנה לאחר מכן, המלוכה שבאזור שמה לב למקום בעקבות פתיחת בתי הספא הגדולים הראשונים של העיר, ומונטקטיני תרמה עלתה על מפת האריסטוקרטיה. מעבר לשלל בתי הספא הנפלאים המציעים טיפולים מסורתיים וחדשים, המבקרים היום באים גם בשביל קניות, מסעדות ואפשרויות ספורט.
סיירנו לאורך המדרחוב, מצאנו מסעדה נחמדה לארוחת הערב ובסיום הארוחה חזרנו למלוננו עייפים (מאד) ומרוצים.
תם היום התשיעי של הטיול

היום העשירי (יום שישי 14/06/2019)
יום חדש בחוץ כבר חם מאד ולאחר ארוחת הבוקר אנחנו עוזבים את המלון ופונים בנסיעה קצרה לכיוון Montecatini Alto שנמצא מעל הישוב בו בילינו את הלילה, אין כניסה לישוב עם רכבים ואנחנו מחנים את הרכב בחניה שלפני הכניסה לישוב ויוצאים לסיור רגלי במקום. (יש גם פוניקולר, שבאמצעותו ניתן היה לעלות לכפר).
תצפית על מונטקטיני טרמה (Montecatini Terme)
Torre dell'Orologio
Borgo di Montecatini Alto
סיירנו בכפר כמעט שעה וחזרנו לחניה מחוץ לכפר.
אנחנו יורדים עכשיו חזרה למטה ופונים לכיוון העיר פיסטויה (Pistoia)
פיסטויה (Pistoia) - היא עיר במחוז טוסקנה שבאיטליה ובירתה של נפת פיסטויה. העיר שוכנת כשלושים קילומטרים צפונית לפירנצה. פיסטויה ידועה במיוחד בשל כך שתושביה היו חלוצים בייצור אקדחים, ואכן בשפות אירופיות נושא האקדח גם את השם "פיסטול", על שם העיר. היא נחצת על ידי Pistoiese Omberone, יובל של נהר ארנו . זוהי עיר טיפוסית איטלקית מימי הביניים, והיא מושכת תיירים רבים, במיוחד בקיץ. העיר מפורסמת ברחבי אירופה עבור משתלות הצמחים שלה.
בחוץ כבר חם מאד אמרנו (32 מעלות), מסתובבים קצת בעיר, בכיכר הדומו וברחובות הסובבים את הכיכר וחוזרים לרכב.
Piazza d'Armi
Cathedral of St. Zeno
Tribunale di Pistoia
Piazza Garibaldi
אנחנו עוזבים את פסטויה לכיוון צפון על כביש מס' SP-64, ובהמשך על כביש SP-40 עוברים ליד אגם Bacino di Suviana
וממשיכים צפונה עד לטירה 'Rocchetta Mattei הטירה (מצודה קטנה "Matiei") שממוקמת בשרשרת הר האפנינים בין טוסקנה לאמיליה רומניה,

לצערנו הטירה הייתה סגורה ואנחנו ממשיכים בדרכנו בנוף היפה שנראה כמו רצף של שטיחים לכיוון טירה נוספת שעונה לשם Rocca di Vignola, בתחילה על כביש מס' SS-64 ובהמשך נכנסנו לכביש צדדי מס' SP-27בדרך עוצרים לצילומי נוף של השטחים המעובדים וגלגלי החציר שנאספו 

ומגיעים עם כביש SP-70 לטירה. מוצאים חניה ויוצאים לסיור קצר לכיוון הגשר שעל הנהר  Fiume Panaro ותצפית על הטירה מכיוונו 
ולאחר מכן פונים ע"מ להיכנס לטירה, מתברר שהכניסה למקום היא ללא תשלום ואנחנו מסיירים בתוכה ומטפסים למגדליה 
Rocca di Vignola
Rocca di Vignola
בסיום הסיור יושבים בבית קפה קטן ל"קפה ומאפה" ומחפשים בבוקינג מלון ללילה הקרוב באזור הישוב רג'יו אמיליה (Reggio Emilia) מצאנו מלון נחמד (לא הזמנו) ואנחנו חוזרים לרכבנו דרך הכנסייה המקומית 

Parrocchia Di Vignola

ויוצאים לנסיעה לכיוון המלון, כשעה נסיעה ואנחנו ליד המלון, שרי יורדת לברר על החדר וכמה עולה ישירות דרך המלון ומתברר שאותו מחיר ואנחנו עולים לחדר להתארגנות.
לאחר התארגנות קצרה אנחנו מקבלים הסברים בקבלה איפה הכי כדאי לאכול ויוצאים בנסיעה לכיוון העיר,
מתברר שהמקום כנראה מאד מבוקש ובקושי אפשר למצוא חניה, אבל הכל מסתדר והאוכל טוב ובסיומו אנחנו נוסעים לראות את תחנת הרכבת שנמצאת בקרבת מקום (מבנה מאד בולט ומרשים),

Reggio Emilia AV Mediopadana


 בסיום חוזרים למלוננו.

תם היום העשירי של הטיול.

היום האחד עשר (יום שבת 15/06/2019)
היום האחרון של הטיול, אורזים את כל חפצינו ובשעה 08:30 כבר יוצאים בדרך לכיוון שדה התעופה במילנו.
לאחר שעתיים של נסיעה אנחנו מגיעים לאתר האחרון שמסומן לנו בטיול - המנזר בפביה (Certosa di Pavia), היה רשום שביקור במנזר מתבצע פעמיים ביום ב-9-11 ו-14-16 בלבד, השעה 10:30 ואין סיור אז הסתובבנו ליד הבניין המרכזי ובכנסיה שבמקום וחזרנו לרכב להמשך נסיעה (11:00).
Certosa di Pavia
Certosa di Pavia
המשכנו ישירות לכיוון שדה התעופה אליו הגענו בסביבות 13:00 (טרמינל 2), החזרנו את הרכב ששרת אותנו בנאמנות ואנחנו בדרך לדלפקי הכרטיסים.
טרמינל 2 במילנו משרת את כל הטיסות של איזיג'ט
ויש תור אחד עבור כל הטיסות, אמנם התור ארוך אבל מתקדם בצורה סבירה, מוסרים את המזוודה ואנחנו בדרך לשער העלייה למטוס.
העלייה למטוס מתבצעת רגלית מהטרמינל והטיסה ממריאה באיחור קל וזניח.

תם הטיול היפה שלנו, ואנחנו בדרך לארץ.
לרשימת שאר הטיולים שלי לחץ ==>  כאן




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תוכן ענינים בבלוג

כתובות וקישורים של הטיולים בבלוג