יום ראשון, 28 באפריל 2019

מרוקו - לא כל מה שחשבנו - חלק א'


מרוקו- זה לא כל מה שחשבנו

חלק ראשון - עיר והר בדרך למדבר

הקדמה
הכל התחיל בתחילת 2018 (כן לפני יותר משנה), נילי זרקה הודעה בקבוצת המטיילים שהיא מתכננת/רוצה לנסוע בשנה הבאה למרוקו, מיד קפצו חברים וגם אני "רוצים עוד פרטים" וכך נולד רעיון להקים קבוצה ולצאת ביחד לטיול למרוקו.
ב-19/02/2018 הוקמה קבוצת ווטצאפ "מרוקו 2019", הקבוצה כללה חברים שהתענינו ועוד מספר חברים של חברים,
הוקם קשר ראשוני עם חברת "אקו" ולדבריהם הם יתנו את אחד משני המדריכים הבכירים שלהם לאזור, רמי סימסולו או מקסי קציר, מדריכים ידועי שם.
הועלו ע"י חברי קבוצת הווטצאפ מספר רעיונות, המלצות לחברות, המלצות למדריכים ומסלולים, ואני התחלתי לעשות "שעורי בית", צריך ללמוד על מרוקו לדעת מה כל חברה מציעה, לגבש עמדה מה אנחנו רוצים.
במשאל בין חברי הקבוצה התברר שיש הגבלות תאריכים מתאם החברים
1. אין אפשרות לצאת לפני 02/04/19
2. הרבה רוצים לחזור לפני פסח והגבלה להיות בארץ ב-15/04/19
הקמנו ראש לקבוצה – נילי דבורה ואני, והתחלנו להיפגש עם מספר מדריכים עצמאים ומדריכים שמיצגים חברות, שמענו דעות לפה ולשם, הבהרנו שאנחנו רוצים טיול נופים ולא טיול "השתטחות על קברים" אם נעבור דרך מס' קברים שיהיו בדרך אין בעיה אך זאת לא מהות הטיול!.
כל מדריך משך לכיוון אחר כאשר הבסיס הוא אותו בסיס, והוחלט בהצעתי ללכת על חברה מסודרת ע"מ למנוע הפתעות (וח"ח עם קורה משהו).
לאחר השיחות עם המדריכים הוחלט על מסלול של אוטובוס צמוד עם 3 ימים (לא רצופים) של טיולי ג'יפים בנהיגה ע"י נהגים מקומיים, כמו כן הוחלט על גודל הקבוצה שתהיה 15-25 משתתפים ולא יותר.
כמו כן את המחיר הסופי אפשר לקבוע רק בתחילת חודש מאי שרק אז אפשר להזמין כרטיסי טיסה (11 חודש מראש).
ב-22/03/18 נפגשה נילי עם סמנכ"ל התפעול של "אקו" שעשה עליה רושם חיובי מאד והסביר גם על משמעות הימים בטיול לדוגמא - אין טעם לטייל בפס ביום שישי, כאשר החלק שנקרא - מדינה, סגור.
ב-11/04 הגיעה הצעה מסודרת למסלול טיול במרוקו שכללה שמות של  מלונות ומחירים ראשוניים, ברפרוף ראשוני זאת נראתה ההצעה הכי טובה שקיבלנו עד עכשיו מבחינת התכולה והמחיר סביר בהחלט.
ובמייל שנילי קיבלה מאקו, כתוב במפורש שמקסי קציר, ידריך את הטיול (התחיבות!).
בעקבות הדברים האלה הוחלט על ידינו לבחור את חברת אקו להוצאת הטיול המשותף, ובסוף אפריל (לאחר שפורסמו מחירי הטיסות) יצא דף מעודכן לכל המעונינים כמו כן הוחלפו 2 מלונות לבקשתנו, בסוף מאי הקבוצה כבר היתה מלאה (חברים שמלאו ושלחו טפסי רישום) ומי שרצה לאחר מכן להצטרף נרשם ברזרווה.
בהמשך היו עוד מספר קטן של שינויים של עזיבות וכניסות של חברים חדשים. ובסוף פברואר 2019 התקיים מפגש של הקבוצה עם מקסי קציר (המדריך) במשרדי אקו, קיבלנו עדכונים אחרונים. ומכאן הכל כבר היסטוריה, אפריל 2019 הגיע מהר מאד ואנחנו כבר בשדה התעופה בדרך לפריז וממנה לקזבלנקה שבמרוקו (סה"כ 24 מטיילים 11 זוגות ו-2 בודדים).

היום הראשון – יום שלישי (02/04/2019)
לאחר הנחיתה בקזבלנקה ותהליך אישור ויזה איטי להחריד (המדריך אמר שהיה לנו מזל והכל עבר מהר יחסית),
לקחנו את המזוודות, עשינו המרה לכסף מקומי (שיהיה לביזבוזים ושאר הצרכים) ויצאנו לפגוש את האוטובוס שילווה אותנו בשבועיים הקרובים (11:00).
את פנינו קיבל מזג אוויר סגרירי ללא גשם אבל עם שמיים אפורים ורוח.
קזבלנקה או בקיצור קזה ,דאר אלביידה. ממוקמת במישור החוף המערבי של מרוקו לחוף האוקיינוס האטלנטי.
מרוחקת 90 ק"מ מרבאט הבירה, שטחה הכולל כ120- קמ"ר, אוכלוסייתה מונה  כ-4 מליון נפש,
והיא העיר הגדולה ביותר במרוקו.
קזבלנקה הנה העיר השניה בגודלה בצפון אפריקה, אחרי קהיר. כ-3/4 מסחר החוץ המרוקני עובר דרך נמל הים של קזבלנקה  (נקרא על שם מולאי "יוסוף- אבי סבו של המלך העכשווי),הנמל הוא השני בגודלו בכל אפריקה.
בעיר ישנם שני שדות תעופה, השדה הגדול נקרא ע"ש  השולטן "מוחמד החמישי" ונמצא במרחק של  כ-35 ק"מ מהעיר נבנה על בסיס  צבאי אמריקאי, מתקופת מלחמת העולם השניה. השדה נפתח באופן רשמי על ידי  המלך "חסן השני" ב- 12 יולי 1980.  
11:30 – יצאנו משדה התעופה ישר לכיוון הטיילת המפורסמת של קזבלנקה (Boulevard de la Corniche) שבה הסתובבנו לאורכה ואכלנו ארוחת צהריים באחת המסעדות שהמדריך המליץ עליה.
הטיילת וחופי הרחצה של האוקיינוס האטלנטיק נמצאים במערב העיר ודרומה למרכז לאורך שדרות לה קורניש (La Blvd de Corniche)
הטיילת והחופים הם מהאזורים העמוסים והצפופים ביותר בקזה, במיוחד בקיץ. במקום יש עשרות בתי מלון בכל הרמות, חופי רחצה מוכרזים ויש בהם שרותים טובים, בתשלום. בריכות שחיה לציבור צמודות לחוף הים, אף הם בתשלום. במקום מסעדות, בתי קפה ובתי קולנוע.
בצמוד לחוף ישנן מס' שכ' ווילות מן היקרות בקזה ובמרוקו כולה, ובהם רובע אנפה ( Anfa ) שניבנה בראשית שנות הארבעים.
בכל מקום תמונות של המלך, תמונות של המשפחה המלכותית והרבה הרבה דגלים של מרוקו.
 
 
ב-13:30 יצאנו לכיוון המסגד הגדול שבעיר, המסגד היה סגור (יפתח עוד שעה) ובינתיים נסענו לכיוון המגדלור לעשות תצפית ולצלם את הבתים עם ציורי הקיר היפים שעליהם.
חזרנו למסגד לקראת השעה 14:30 וסיירנו מסביב למסגד עד לפתיחתו למבקרים, ובשעה 15:00 עם פתיחת שערי המסגד נכנסנו לסיור בתוכו.
ה"פלא   החדש   בעולם   האיסלאם" כך מכונה המסגד שבנה המלך "חסן השני". המסגד   מעוצב כך שלמתפללים יש  תחושה שהמסגד, שבו הם נמצאים "צף" על פני המים, כמאמר הקוראן
"כתר אללה הוא על פני המים" והנאמר בתורה בספר בראשית "ורוח אלוקים מרחפת על פני המים".
 
 
 
 
המסגד ענק, והסיור בו נעשה רק ע"י הדרכה של מדריכים מקומיים, בכניסה מקבלים שקית ע"מ לשמור בה את הנעליים (אסור ללכת בתוך מסגד עם נעליים) בזמן הסיור.
כמו כן ירדנו לחלק התחתון של המסגד.
 
 
ב-16:30 הגענו למלוננו (Imperial Casablanca Hotel & Spa) שבעיר עייפים (לאחר לילה "לבן" של טיסות מהארץ) ומרוצים.
 
 
ארוחת ערב אכלנו במלון.

היום השני – יום רביעי (03/04/2019)
השכמה וארוחת בוקר במלון
בשעה 09:00 יצאנו בנסיעה לכיוון כיכר כל האומות או בשמה החדש Mohammed V Square
ככר מוחמד החמישי ( Place MohaMmEd Vנמצאת במרכז העיר החדשה ( Vill Novel ).
מקום שנעים להימצא בו, הכיכר די שוקקת במשך היום, בסופי שבוע המקום עמוס.
במרכז הככר נבנתה מזרקה, וסביב הככר  נבנו מרבית מבני הציבור החשובים, בהם ניתן להבחין בכמה מהדוגמאות היפות ביותר של אדריכלות מאורסקית נמצאות   מסביב לכיכר ובהם:
הבנק המרכזי של מרוקו, בנין העיריה ופסל המרשל ליאוטי בחצרה, בנין בית משפט, בנין הדואר המרכזי ובנין הקונסוליה הצרפתית.  
 
 
 
 
מכאן נסענו לכיוון ה"חבוס" (Habbous) שנמצא ליד הארמון המלכותי (Royal Palace) והסתובבנו קצת בין הסמטאות של השוק (Bazar Riad Habous), ספגנו קצת אווירה מהמקום וביקרנו בשוק הזיתים שם ראינו זיתים מכל הסוגים והצבעים, עם ובלי טיבול, 
 
 
 
 
 
לאחר הפסקת קפה ושירותים (11:30) יצאנו לכיוון עיר הבירה רבאט (Rabat).
רבאט היא בירת מרוקו ומקום מושבם של משרדי הממשלה, בית הפרלמנט וארמון המלך. שמה של העיר בתרגום ממרוקאית "המצודה", על שם המצודה העתיקה במרכז העיר שהיתה בסיסם של כוחות שושלת המוואחדון במאה ה- 12 למלחמותיהם בספרד. היא שוכנת על חוף האוקיינוס האטלנטי מדרום לשפך הנהר בו רגרג, באגד הערים שכולל גם את סאלי שבעברו האחר של הנהר. רבאט העתיקה רובצת על החוף וסמוכה לנמל שאינו פעיל עוד בגלל הסחף שסתם אותו , ובה המדינה , העיר העתיקה, המוקפת חומה.
בשעה 13:00 נכנסנו לעיר רבאט ונסענו ישר לכיוון המוזולאום של מוחמד החמישי (Mausoleum of Mohammad V) שם סיירנו עד השעה 14:20.
מתחם המוזליאום ברבאט מכיל את המסגד החדש הכלוא בתווך, ומהווים יחדיו את אחוזת הקבר ואולם התפילה.
הבניין הוא מרשים מאוד, בעל גוון לבן , וסביב לו חמש קשתות מעוטרות.
במוזליאום המלכותי  נטמן המלך "מוחמד החמישי" (1962), בנו הנסיך מולאי עבדלא (1983) ובנו השני  המלך "חסן השני" (1999), על מנת שהעם יוכל לחלוק להם את הכבוד הראוי להם, בכך שהביאו את מרוקו, לעצמאות מדינית ותרמו לבנייתה של מרוקו המודרנית.
אחרי טיפוס במדרגות רחבות, משני צידי המוזילאום, מגיעים לרחבה לא גדולה בעלת ארבע פתחים מקושתים בעלי דלתות ברונזה כבדות ומעוצבות. בפתחים נצבים חיילי משמר המלך במדים צבעוניים, נכנסים דרך אחד הפתחים אל גלריה, המאפשרת מבט מטה לקומת הקרקע שבה אחוזת הקבר. רק בני המשפחה המלכותית, מכובדים ונציגים רשמיים של מדינות זרות רשאים לבקר בה. במרכז נמצא קברו של "מוחמד החמישי", ומשני צידי הקבר נמצאים הקברים של בניו.
הבטן מצטמקת והחברים רעבים ואנחנו בדרך לקניון הסמוך (Marjane Bouregreg) ע"מ לאכול משהו ומי שרוצה גם לראות מה מוכרים בקניון במרוקו.
בסיום ההפסקה (15:15) נסענו לכיוון ארמון המלך ברבט (Palais royal) לפני הארמון הפגנה של אקדמאים מובטלים שרוצים עבודה והכבישים חסומים,
הנהג עושה עיקוף ומקווה להיכנס מהצד השני אבל גם פה מחסום של המשטרה שמפנה את כולם לחזור חזרה, המדריך יורד ומחליף מספר מילים עם הקצין האחראי השוטרים מפנים את הכביש
ואנחנו נכנסים לכיוון הארמון עם האוטובוס,
ארמון המלך הוא קומפלקס ענק מוקף חומה עם 3 שערים. משכן המלך והמשפחה המלכותית, אחד ממספר ארמונות ברחבי הממלכה. בתחום הארמון, מסגד ורחבת טקסים בה נוהג המלך לקבל את אורחיו החשובים. הארמון נבנה במאה ה-19, בנוי בסגנון מורי, מרשים בצניעותו עם גני פרחים ועצים מטופחים. עושרו והדרו ניכרים בחלקיו הפנימיים. את הארמון מאבטחים כוחות בטחון ומשמר המלך ולא ניתן לבקר בו. 
התותחים בחזית הארמון נתרמו ממדינות ומשליטים שונים, אינם בשימוש ומקשטים את הרחבה בחזית הארמון.
לארמון אין אפשרות להיכנס אבל ראינו מבחוץ את חילופי השומרים ליד הכניסות (כל יחידה וצבעי המדים שלה). 
חזרנו לכיוון האוטובוס ויצאנו מתחומי הארמון, עכשיו (16:30) נוסעים לכיוון קסבה דה אודיאס (Kasbah des Oudaias), קסבה זאת, הבנויה על מצוק החולש על שפך הנהר והמשקיף לעבר האוקינוס האטלנטי,
עלינו לתצפית על שפך הנהר וסיירנו בין הסמטאות הכחולות של הקסבה עד השעה 18:00.
מכאן המשכנו לכיוון המלון שלנו בעיר (Belere Hôtel Rabat)
ולאחר התארגנות קצרה יצאנו לסיבוב רגלי (חופשי ללא הקבוצה) ברחוב הראשי (Avenue Mohammed V)
לב העיר החדשה נמצא בשדרות מוחמד החמישי (Avenue Mohammed V) שדרה רחבת ידיים, יפה ומרשימה, בה נמצא הפרלמנט המרוקני וגם תחנת הרכבת המרכזית של רבאט.  מהשדרה יוצאים הרחובות המרכזיים האחרים של העיר החדשה. הכניסה למדינה נמצאת אף היא במרחק הליכה ממרכז העיר, כן תמצאו את המוזיאון הארכיולוגי והכניסה הראשית לארמון המלך בסביבה הקרובה.
בסיום חזרנו לארוחת הערב שחיכתה לנו במלון.

יום מספר 3 – יום חמישי (04/04/2019)
יום ארוך לפנינו ובשעה 07:00 אנחנו כבר בארוחת הבוקר, ולאחר זיהוי מזוודות והועמסו לאוטובוס אנחנו יוצאים (08:00) לנסיעה ארוכה לכיוון כללי הרי הריף, מזג האוויר - אפור עם תחזית לגשם.
הרי הריף משתרעים בצפון, במקביל לחופי הים התיכון ויוצרים קשת בלתי עבירה של אבן גיר ואבן חול – דבר שהקשה על הכובשים השונים לחדור לתוך מרוקו, הרים הם גירניים גבוהים וירוקים, המשכם של הרי סיירה-נבדה שבדרום ספרד. ההרים זרועים כפרים קטנים המסוידים לבן, ובמדרונותיהם מגדלים את הקנבוס, עשב חשיש מהטובים בעולם. הם מעוזם של הברברים שרשרת ההרים מתחילים במזרח ליד העיר מליליה (Melilla) שבשלטון ספרד ונמשכים מערבה עד טנג'יר (Tanger) שמשקיפה אל מיצרי גברלטר, אזור זה נחשב כ"מורד" ומנותק משאר חלקי הממלכה המרוקאית. הפסגה הגבוה ביותר בשרשרת ההרים היא הר תידיגין (Tidighin) שפסגתו מגיעה לגובה של 2456 מ'.
הרי הריף נכבשו ע"י הספרדים בשנת 1912 ושוחררו במרד של הברברים ובראשם עבד אל כרים, שהקים בהרים את רפובליקת הריף.
התחלת הנסיעה לכיוון מזרח ואת התחנה ראשונה אנחנו עושים ביער (חורש) עצי אלון השעם (Forest Maâmora) ע"מ ללמוד על המקום ועל העץ (מעט מזרחית למפגש הכבישים N6 ו-(A1,
מכאן חזרנו לכביש הראשי (A1) והתחלנו לנסוע צפונה כאשר מצדנו מלווה אותנו היער/חורש הענק הזה.
לאורך כל הדרך שדות ירוקים עד קצה האופק,
 קצת לאחר השעה 10 הגענו לישוב סוק אל ארבע (Souk El Arbaa) ועצרנו להפסקת בוקר (קפה ושירותים). בדרך שדות נרחבים של קנה סוכר ותנועת משאיות שמובילות את הקנים למרכזי הפקת הסוכר.
הכלי השולט באזור הוא התלת אופנוע
אנחנו ממשיכים בדרכנו לכיוון הישוב ווזאן (Ouazzane) וממש לפני הישוב נכנסים לדרך צדדית ע"מ לראות את קבר של הצדיק הקדוש ר' עמרם בן דיוואן וללמוד מעט על מנהגי ומורשת יהדות מרוקו (11:50). 
 רבי עמרם בן אפרים דיוואן (מוכר בכינוי: רבנו העד"ן הקדוש; ה'ת"ק - ט"ו באב ה'תקמ"ב) היה שד"ר ומקובל יליד ירושלים.
עמרם בן דיוואן נולד בשנת ה'ת"ק בירושלים לר' אפרים כנצר למשפחת רבנים ידועה בירושלים. למד בישיבת "נוה שלום" של דודו, רבי יהודה בר עמרם דיוואן, בה רכש את השכלתו התורנית והתלמודית, הגה בתורת הנגלה והנסתר, ונמנה עם תלמידי ישיבת המקובלים. לאחר מכן התיישב בחברון ובשנת ה'תקכ"ג (1763) נשלח על ידי קהילת חברון כשד"ר למרוקו. בכתב המינוי שלו, עליו חתם ר' יצחק זאבי, הכתירוהו נכבדי חברון בתארים: "החכם השלם, סיני ועוקר הרים". ר' עמרם דיוואן התיישב באסז'ן מיד עם הגיעו למערב הפנימי ופתח בה ישיבה. לאחר שסבב בקהילות ישראל ברחבי מרוקו ואסף את התרומות למען כוללות חברון, שב ר' עמרם דיוואן לארץ ישראל.
לאחר שהות קצרה בארץ ישראל יצא ר' עמרם למרוקו בשליחות שנייה מטעם כוללי חברון בשנת ה'תקל"ד (1774). בשליחות זו שהה למעלה משמונה שנים, רובן במקנס (מאדר ה'תקל"ה ועד א' בכסלו ה'תקמ"א), בביתו של ר' זכרי משאש[1]. סיבת השתהותו במרוקו נבעה ממלחמות השבטים שהתנהלו סביב מקנס, ואולם ייתכן גם שמצבו הבריאותי מנע ממנו את המשך הדרך בגלל הסיגופים החמורים שנטל על עצמו. בד' בתמוז ה'תקמ"ב יצא עם בנו מפאס לעבר נמל טנג'יר, אולם נפטר בדרכו חזרה לארץ ישראל בערב שבת ט"ו באב ה'תקמ"ב ונקבר בבית העלמין של הכפר אסז'ן הסמוך לוזאן. ברבות הימים, קברו הפך אתר עלייה לרגל לעשרות אלפי חסידים ומעריצים מדי שנה ובמקום אף מתקיימת הילולה שנתית.
המקום מוקף חומה ומתוחזק (היטב) ע"י שומר מקומי (לא יהודי) שמכיר את כל המזמורים והתפילות של היהודים בע"פ. ראינו את הקבר, חלק מהמטיילים הדליקו נרות, סיירנו בבית הכנסת שבמקום וחזרנו חזרה לאוטובוס.
פנינו עכשיו לכיוון ארוחת הצהריים אותה אכלנו במוטל ריף (Motel Rif) שנמצאת מעט דרומית מזרחית לישוב ווזאן (Ouazzane) ושלדברי המדריך המסעדה הכי טובה ברדיוס של 100 ק"מ.
ממול למסעדה קיר מצויר ויפה  (בכלל ציורי קיר מאד נפוצים על בתים וקירות במרוקו)
לאחר ארוחת הצהריים שהיתה טובה מאד נסענו ישירות לכיוון בירת הרי הריף "שפשוואן" (Chefchaouen),
לאחר תצפית על העיר (15:40) הוריד אותנו האוטובוס במרכז הישוב, האוטובוס לא יכול להגיע עד למלון, ומכאן הועמסו המזוודות על רכב קטן של המלון ואנחנו הלכנו ברגל דרך סמטאות הישוב עד למלון, 
שפשוואן, או בקיצור בשפה העממית שוואן, היא עיירה קטנה, שבה חיים כ-40 אלף תושבים. שמה מבטא את הנוף המקומי. אשוואן פירושו בניב הברברי המצוי – קרניים. אם מתבוננים בהרים שברקע העיר, עם קצת דמיון אפשר לראות שהרכסים שלהם נראים כמו זוג קרניי עז. השם כולו אומר: ראו את הקרניים.  
שפשוואן היא עיירה ציורית, גולשת בצפיפות גדולה על מדרון הרי הריף ומוקפת חומה עתיקה. בתיה לבנים-תכלכלים, מעוטרים בכחול ובירוק, וגגותיהם – רעפים אדומים; מתוכם בולטת הקסבה החומה הנמצאת במרכז המֶדינה. היא מהווה תמונה ציורית  ייחודית, בבתיה הלבנים-כחולים על רקע הרי הריף הקודרים. העיירה משלבת אדריכלות צפון אפריקאית יחד עם אלמנטים ים תיכוניים. רחובותיה הצרים ואופייה הים תיכוני של שפשוואן הם שילוב של אדריכלות צפון אפריקאית עם נגיעות ספרדיות. בתי העיירה הצבועים בלבן בשילוב גוונים ייחודים של כחול, תכלת, סגול ולילך ומעוטרים בגגות אדומים, משרים על העיירה אווירת שלווה ורוגע אבל מה שמייחד את שפשוואן הם הבתים והסמטאות הצבועים כולם בצבעי כחול, תכלת ולבן, כבר מרחוק מבחינים בה, מכיוון שהיא בולטת בצבעה הכחול מבין ההרים; העיירה שופעת מסעדות קטנות ובתי קפה, המציעים לאורחים נקודות מבט נהדרות על בתי העיירה והנוף שמסביב, וגם לא מעט שווקים עמוסים בעבודת יד מקומית, למי שלא יכול בלי קצת שופינג. אפשר בשקט להסתובב בין סמטאותיה הכחולות וללכת לאיבוד בלי חשש,  כי רובן יובילו לבסוף לאותה כיכר מרכזית.
לאחר התארגנות קצרה במלון (Hôtel Parador)
יצאנו לסיור חופשי בין הסמטאות התכולות של הישוב
וחזרנו לקראת ארוחת הערב במלון.

יום מספר 4 – יום שישי (05/04/2019)
היום יום שישי, התעוררנו לבוקר של גשם (07:00) ובשעה 08:00, לאחר ארוחת הבוקר וזיהוי מזוודות יצאנו לסיור רגלי מודרך לכיוון המעיין שנובע בחלק העליון של הישוב,
ומשם ירדנו לכיוון מרכז הישוב ע"מ לפגוש את האוטובוס שלנו (וגם את המזוודות), לאורך כל הסיור הגשם לא הפסיק לרגע,
ובשעה 10:00 עזבנו את שפשוואן והתחלנו בירידה איטית וזהירה חזרה לכיוון דרום, לאחר כשעה וחצי של נסיעה הגענו למוטל ריף (שאתמול אכלנו בו ארוחת צהריים) ועצרנו לעצירה קצרה בלבד לצורכי שירותים.
אנחנו ממשיכים בנסיעה דרומה עד לישוב מולאי אידריס (Moulay Idriss Zerhoun) ועוצרים לארוחת צהריים (13:20-14:20) במסעדה שצופה על הישוב מצפון (La Baraka).
הכפר מולאי אידריס (Moulay Idriss) יושב למרגלות ג'בל זרהון (Gbel Zerhoun). הכפר הציורי נבנה והתפתח סביב קברו של מולאי אידריס, אחד מצאצאיו של הנביא מוחמד ומייסדה של העיר פס (Fes). על סמטאותיו שורה אווירה מיסטית ומומלץ להגיע לכאן בחודשים אוגוסט וספטמבר, אז מגיעים עולי רגל רבים אל הקבר.
שבע עליות כאלה נחשבות כמו עליה אחת למכה.
לאחר ארוחת הצהריים אנחנו פונים לכיוון העיר הרומית העתיקה ווליביס (Volubilis), והגשם לא פוסק לרגע,
וולוביליס היא עיר עתיקה ואתר ארכאולוגי השוכן כ-30 ק"מ צפונית לעיר מקנס במרוקו. העיר נוסדה במאה ה-3 לפנה"ס והייתה ליישוב חשוב עם הכיבוש הרומי בשנת 40 לערך. העיר פרחה במאה ה-2 ובמאה ה-3 ובשיאה מנתה כ-20,000 תושבים. הרומאים עזבו את וולוביליס בסוף המאה ה-3.
את הסיור בעתיקות הדריך מדריך מקומי ולאחר כשעה חזרנו לאוטובוס רטובים כמו לאחר מקלחת.
אנחנו ממשיכים לכיוון העיר מקנס (Meknès) מגיעים לכיכר המרכזית (16:45), גשם כבר אמרנו, ויוצאים לסיבוב השוק מתברר סגור היום,
עושים מספר צילומים מסביב וממשיכים בנסיעה לכיוון העיר "פס" (Fes)
לקראת השעה 18:00 מגיעים למלוננו (Ramada Fes Hôtel),
במלון הזה נשהה 2 לילות, עולים לחדרים להתארגן ולנוח מעט מהיום הגשום הזה, בשעה 20:30 אנחנו מגיעים לחדר האוכל ע"מ לעשות קבלת שבת, קידוש וארוחת ערב.

יום מספר 5 – יום שבת (06/04/2019)
יום שבת – השכמה מאוחרת וארוחת בוקר (08:00) ובשעה 09:00 יוצאים לסיור בעיר פס, "ירושלים של מרוקו", בירתה הדתית והתרבותית של מרוקו.
הגשם הפסיק והשמיים בהירים.
תחנה ראשונה אנחנו עושים במבצר המשקיף על העיר (Southern tower),
וכאן אנחנו יורדים למפעל קרמיקה ומוזאיקה שנמצא בשוליים המזרחיים של העיר (Poterie De Fes) (09:50-10:30). 
נסיעה קצרה לצד המערבי של עיר מביאה אותנו לרחבה שליד הארמון המלכותי (The royal palace in Fes) שבצמוד לו נמצא הרובע היהודי של העיר.
 הארמון בפס נחשב ליפה ביותר ולגדול ביותר מבין ארבעה עשר ארמונותיו של מלך מרוקו. שטחו כ-820 דונאם (סדר גודל של ירושלים העתיקה). באירועי קבלת פנים חגיגית לכבודו של המלך, מכסים סוחרי השטיחים של פאס, את כל הרחבה הגדולה ביפים שבמרבדיהם. הארמון נבנה במשך כשבע מאות שנה על־ידי השושלות השונות. האגף החדש יחסית נבנה ב-1980 על ידי המלך חסן השני כדי לארח את הפסגה הערבית השתים עשרה
לארמון שבעה שערים, אחד לכל יום בשבוע, מעובדים בעבודת ברונזה קפדנית, מלאכת מחשבת של ממש. הרחבה שליד הארמון מרשימה במיוחד בשעות אחר הצהרים, כשדלתות הברונזה נוצצות באור זוהר של שקיעה.
לאחר צילומים ברחבה אנחנו נכנסים רגלית אל הסמטאות של הרובע היהודי, 
הרובע היהודי, הידוע בכינויו המלאח נמצא בעיר החדשה, בפס אל ג`דיד. לא ברור אם השם הגיע מהאדמה המליחה, משוק מלח שהיה במקום, מעיסוק היהודים בסחר המלח או בפירושים אחרים, אך אין ספק שהמלאח הוא רובע מעניין לטיול עם היסטוריה עשירה. במלאח תוכלו למצוא את בית הקברות היהודי המפורסם ותראו שם תיירים מכל העולם. לובן הקברים עם הכיתוב העברי נוגע ללב ונותן אוירת קדושה במקום. קבורה שם בין היתר סוליסה הקדושה, אחריה חיזר מושל אסלאמי ומכיוון שסירבה ללכת עימו ולהתאסלם, גרונה שוסף. מבית הקברות יש תצפית מצויינת על המלאח ועל רבעיו הדרומיים. ברובע תמצאו את בית הכנסת איבן דנן, בית הכנסת חברים ואת בית כנסת סעדון הפעיל למרות מעטים היהודים, הגרים במקום.
על חלק ממשקופי הדלתות סימנים שפעם היו שם מזוזות, הרחוב הראשי נהפך לשוק ואנחנו מגיעים לבית הכנסת "אבן דנאן" (מהעתיקים והחשובים שבבתי הכנסת בצפון אפריקה. נבנה באמצע המאה ה-17 על ידי מימון בן סידן, סוחר עשיר ממשפחה יהודית בעלת השפעה מהעיירה אית אסחאק), לאחר קבלת הסברים על המקום 
עליתי אל גג בית הכנסת (הבנין משמש משפחה מקומית (לא יהודים) ששומרים על המקום ונקיונו) וצפיתי על בית הקברות היהודי של פס שהיום בגלל השבת הוא סגור לביקורים.
לאחר הסיור אנחנו יוצאים מהרובע היהודי (המלאח) ופונים לעבר "מדרסה אלח בבונניה " (Mederssa El Bouanania) שהוא בית הספר הגבוה לנושאי דת בפס.
נבנתה על־ידי הסולטן אבו עינן (1358-1351), בן השושלת המרינידית. זה המבנה הדתי היחידי בעיר הניתן לביקור. המדרסה מרהיבה בעיטוריה ונחשבת ליפה ביותר במרוקו. יש בה שילוב נהדר בין עיבודים של עץ ארז, גילופים בסטוקו ומוזאיקה של אריחים מזוגגים מדרסה היא בעקרון פנימייה ללימודי קוראן, אולם במהלך השנים הפכו הטובות שבהן לבתי ספר פרטיים למקורבי השלטון. השליט השתמש במדרסות ליצירת מרכזי תמיכה. מדרסת אבו עינניה נוסדה למעשה כבית ספר מטעם הלטון, מול מול אוניברסיטת קיירואן העצמאית. הלימודים במדרסה היו פונטיים בעיקרם. תלמידים ברברים רבים לא ידעו קרוא וכתוב באופן מושלם (כיוון שנולדו ללא שפה כתובה). בחצר התחתונה שננו הנערים את תלמודם ולנו בחדרים הזעירים שבקומות העליונות.
ביציאה מהמדרסה נכנסנו לרגע לאחת הסמטאות הצרות לראות את הבית של הרמב"ם שכיום משמש בתור מסעדה סינית.
המשכנו בסיורנו והגענו לבית מלאכה לריקוע נחושת (13:10) (alla's art gallery)
שנמצא קרוב לשער הכחול (Blue Gate).
לאחר סיור במקום הגענו לשער הכחול שהוא גם הכניסה לשוק ושם אכלנו ארוחת צהריים באחת מהמסעדות ליד השער. 
בסיום הארוחה חזרנו לכיוון השער הכחול והלכנו לפגוש את האוטובוס, איתו נסענו ל"בית חרושת" לעיבוד עורות,
 "סוק אל דבחין" הוא אזור הבורסקאים, מעבדי העור. במאה ה-14 התקיימות בפאס 3 גילדות נפרדות לבורסקאים, בהתאם לסוג העיבוד. לכאן מביאים את העור שעובד תחילה בבית, בעיקר על ידי כולל גירוד של שאריות הבשר, השומן, הצמר והשיער. השלב הבא הוא המלחה, השריה במים, גירוד והשריה בחומרי בריסה, בעיקר כתש (ספלוני אלון תבור), שבשלו במים רותחים עד שהאדימו. חומרי בריסה נוספים נעשים מקליפות גזעי אלון, קליפות רימונים, קליפות שיזף קוצני ובעיקר אוג הבורסקאים. משרים את העור במשך יומיים בכל בריכה, זורים עליו סיד, מגלגלים ומייבשים בשמש כשהצד הפנימי כלפי  מעלה. לאחר הייבוש נמתח העור על גבי לוח עץ, מגורד במגרד מיוחד. השריה נוספת בסיד, בצואת כלבים; בתמיסת קמח ודריכה ברגליים. השלב הבא הוא הרתחה בדוד נחושת, השריה בתמיסה, ריסוס במי גופרית, שטיפה נוספת במים נקיים וגלגול כגליל. הבריכות השונות מדיפות ריח רע. לא לחינם הושבו הבורסקאים היהודיים בשולי בית הכנסת. מהתצפית של בית. הצחנה עולה אל על ומכבידה על הנשימה. עלי נענע הנדחפים לנחיריים מסייעים למבקרים לשרוד את הסרחון. המראה הנשקף ממעל עוצר נשימה ולא רק בגלל הריח. הצבעים מחפים על הכול: בריכות מלאות בנוזלים צהובים, אדומים ואפורים. תשבץ של גווני צהוב ואדום. מעבדי העורות מתרוצצים בין הבריכות, אדישים לתיירים, מרוכזים בשלהם. שוקדים על מלאכתם, במכנסיהם הקצרים ובחלוקיהם המזוהמים, כבימים ימימה. כמו בתקופת המשנה, בה הוטבעו חלק מהמושגים הקשורים במלאכה הזאת. 
ראינו וקיבלנו הסברים על תהליכי עיבוד העורות (ריח מסריח אופף את המקום) (14:50-16:00) וחזרנו חזרה לאוטובוס.
מכאן נסענו לגבעה בצפון העיר לתצפת על העיר מכיוון צפון (בבוקר ראינו אותה מכיוון דרום) במקום חורבות של מגדל שמירה (Marinid Tombs)
ובסיום התצפית חזרנו לבית המלון (17:00), התארגנו קצת ויצאנו (לא במאורגן) להסתובב בשדרה המרכזית של העיר שנמצאת כמעט צמוד למלון (Avenue Hassan II). 
למלון חזרנו לקראת ארוחת הערב.

יום מספר 6 - יום ראשון (07/04/2019)
יום נסיעה ארוך מאד לפנינו, בשעה 06:30 כבר התחלנו את ארוחת הבוקר ובשעה 07:30 כבר יצאנו לדרך לאחר זיהוי המזוודות והעמסתם לאוטובוס.
יוצאים מפס בנסיעה דרומה מזג אוויר בהיר מסביב הכל ירוק ברקע מתנגן השיר "שדות ירוקים" של ארבעת האחים,
ואנחנו מתחילים לטפס באטלס התיכון לכיוון עיירת הנופש איפראן (Ifrane), מגיעים לסביבות העיירה ומסביב הכל מושלג, מיד בכניסה לעיירה אנחנו פונים לכביש צדדי (P7048) לכיוון עמק עם נחל ומלא מפלונים (Le Val d'Ifrane
עוצרים ויורדים לעשות מסלול רגלי קצר (6 ק"מ מאיפראן) מסביב הרבה מים וגם שלג. 


האוטובוס מחכה לנו בהמשך (09:15) הנחל ואנחנו חוזרים איתו לעיירה איפראן להפסקה קצרה בעיירה המושלגת. 
העיר איפראן שבהרי האטלס, נמצאת בגובה 1,650 מ', משופעת במים ומעיינות ונחשבת ל"שוויץ של מרוקו". איפראן נבנתה על ידי הצרפתים כאתר נופש, מוקפת יערות ארזים ואלונים, ויש בה מרכז לסקי, לתיירות ולנופש. כשהצרפתים נטשו את העיירה המפוארת ב- 1956, החרימה הממשלה את בתיהם והיום גרים בהם מרוקנים עשירים. שמעון פרס, בביקורו ההיסטורי בשנת 1986, התקבל כאן בארמון ה"גותי" של המלך ונפגש עם מלך מרוקו חסן השני, כחלק מתהליך השלום עם מדינות ערב. בתיה לבנים, גגות הבתים משופעים ומרועפים ברעפים אדומים ומוקפים בעצים ובגינות מהודרות. כבישיה רחבים ונטועים לאורכם שדרות עצים עיר נקייה מודל לחיקוי למקומות אחרים. בין האורחים הפוקדים את העיירה ושבים אליה דרך קבע הן החסידות המקננות בה. אין גג או עמוד באיפראן שאין עליו קן חסידות. בכל שנה באביב הן חוזרות לקיניהן ובעונת החיזור הן מקישות במקוריהן ומשמיעות קול נקישה מיוחד, שבזכותו זכו בערבית לכינוי "לק לק". החסידה נחשבת למביאת ברכה לבית שהיא מקננת עליו. בכיכר הכניסה נמצא פסל האריה (סמלה של איפראן) המפורסם של האסיר הצרפתי, שמשקלו חמישה טון.
אנחנו ממשיכים דרומה על כביש מספר N8 עוד כ-14 ק"מ ופונים מזרחה לכיוון יער עצי הארז (Cèdre Gouraud Forest) הכביש צר ומתפתל מסביב שלג ומגיעים לחניה מסודרת (10:20), במרכז עץ ארז ענק ויבש מסביב העצים ירוקים שלג מסביב והרבה הרבה קופים מתרוצצים על המכוניות במגרש החניה,
מקוק ברברי או מָקוֹק גִּיבְּרַלְטָר (שם מדעי: Macaca sylvanus) הוא קוף מקוק חסר זנב. הוא נפוץ בהרי האטלס של אלג'יריה ומרוקו, בנוסף לאוכלוסייה קטנה בגיברלטר. המקוק הברברי הוא אחד ממיני קופי העולם הישן הידועים. זולת האדם, הוא הפרימט היחידי שחי בחופשיות באירופה.
לאחר סיבוב של כחצי שעה במקום אנחנו עוזבים את היער, חוזרים בנסיעה זהירה לכביש הראשי וממשיכים דרומה. פונים בהמשך לכביש מס' N13 וממשיכים לטפס בנוף מושלג ע"מ לחצות את רכס הרי האטלס התיכון,
רכס האטלס התיכון,Moyen Atlas מתנשא דרומית להרי הריף. הרכס מופרד מהרי הריף על-ידי מישור התאזה. הרכס בנוי אבני גיר עם אזור וולקאני במערב ופסגתו הגבוהה ביותר בג'בל בו נאצר מתנשאת ל 3,340 מ'. 
למעלה רמה גבוהה עם מספר אגמים שנוצרו מהשלגים ונוף יפיפה שמלווה אותנו. כשמתחילים לרדת לעמק צצים ממול הרי האטלס הגבוה שמכוסים בשלג רב. 


את הפסקת הצהריים (12:50) אנחנו עושים במלון תאדארט (Hôtel Taddart) מעט לפני העיירה מידלט (Midelt). 
אחרי ארוחת הצהריים אנחנו ממשיכים את דרכנו דרומה, מתחילים לטפס על רכס האטלס הגבוה, עוברים בין פסגות ההרים שמשני צידי הכביש עד למעבר הליגיונרים וחוצים את המנהרה,
 רכס האטלס הגבוה מתנשא מדרום לאטלס התיכון ונמשך במקביל לו בכיוון צפון מזרח-דרום מערב ומסתיים בגבעות הנמוכות שעל-יד אגאדיר (האוקיינוס האטלנטי). רכס זה המורכב מסלעי יסוד וסלעים מותמרים הוא הגבוה בצפון אפריקה. גובהו הממוצע הוא 3,000 וקיימות בו מספר פסגות מעל 4,000 מ' ביניהן הפסגה הגבוהה ביותר במרוקו ובצפון אפריקה - ג'בל טובקל המתנשא לגובה 4,167 מ'.
עכשיו מלווה אותנו לאורך הירידה נהר ה"זיז" (Gorges de Ziz)
מהרגע שאנחנו יורדים מהרי האטלס הגבוה לכיוון דרום מתחיל מידבר סהרה, המדבר לא בדיוק מה שחשבנו שהכל רק דיונות וחול ושיירות גמלים, צבע האדמה חום אדמדם מכוסה עם סלעים ואבנים שחורות, חם ויבש זה המידבר שמקבל את פנינו. 
"מדבר (נקרא גם אזור צחיח) הוא אזור שהאקלים בו יבש וחם. בשל כך, ובעיקר בשל המחסור במים, התנאים בו מאפשרים מחייה לאוכלוסייה קטנה מאוד של צמחים וחיות, אם בכלל. במרבית המדבריות יורדים משקעים מעטים. ניתן להגדיר אזור כמדברי אם יורדים בו פחות מ-200 מילימטר משקעים בשנה. כמות משקעים זו אינה מאפשרת חקלאות בעל - חקלאות המסתמכת על גשמים בלבד".
לאורך נהר ה"זיז" יש חיים הפס הירוק של הצמחיה מסמן אותם אבל מסביב הכל יבש ושומם.
עד שמגיעים לאגם ארשדיה אותו אנחנו עוברים תוך כדי נסיעה 
ועוצרים בהמשך (16:30) להפסקת שירותים קצרה בתחנת דלק מקומית.
אנחנו ממשיכים בדרכנו, חוצים את העיירה ארשדיה בנסיעה, ולאחר עוד כשעה נסיעה עוצרים לתצפית על עמק הזיז (Valée de Ziz),
לאחר כ-20 דקות ממשיכים בדרכנו עד לישוב ארפוד (Erfoud), ארפוד היא העיירה הגדולה והחשובה בעמק הזיז מדרום לארשדייה, ולמעשה היא הבירה המנהלית של חבל טפיללת, חוצים את העיירה ונוסעים ישר לבית המלון שלנו (Hôtel Palais du Désert & Spa), 
אנחנו מתארגנים בקצרה ויוצאים לצילומי שקיעה ובית המלון המקסים הזה שנמצא בפתחו של מדבר הסהרה.


כאן גם תם החלק הראשון של הטיול



למעבר לחלק השני לחץ ==> כאן

לשאר הטיולים שלי לחץ ==> כאן



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תוכן ענינים בבלוג

כתובות וקישורים של הטיולים בבלוג