יום שבת, 27 באפריל 2019

מרוקו - לא כל מה שחשבנו - חלק ב'

מרוקו- זה לא כל מה שחשבנו

חלק שני - מדבר והר, עיר וים

יום מספר 7 – יום שני (08/04/2019)
השכמה מוקדמת 
ובשעה 07:00 אנחנו כבר בארוחת הבוקר, לפני השעה 08:00 עשינו זיהוי של המזוודות שהועלו לאוטובוס ויצאנו לטיול ג'יפים,
תחנה ראשונה בגבעה גבוהה הצופה על ארפוד ממזרח (Borj East),
מכאן אנחנו ממשיכים בנסיעה קצרה מזרחה ועוצרים פעם נוספת על מנת ללמוד מעט על המאובנים הרבים שנמצאים בכל האזור.


נסיעה של רבע שעה נוספת מביאה אותנו לפאתי הדיונות הגדולות שם מחכים לנו הגמלים שאיתם נרכב לתוך הדיונות.
תדרוך קצר ואנחנו על הגמלים שצועדים לתוך הדיונות,
לאחר כחצי שעה רכיבה אנחנו יורדים מהגמלים ומתחילים לטפס רגלית במעלה הדיונה הגבוהה,
 מי שמתקשה לעלות לפסגת הדיונה מקבל  "גרר"
מצלמים ומצטלמים, ומתחילים לרדת חזרה לכיוון הגמלים, חלק בריצה וחלק בהליכה ואת המובחרות שמו על שמיכה והמקומיים גררו אותם בריצה למטה כמו מגלשה.
עלינו חזרה לגמלים וחזרנו לנקודת היציאה, שם חיכה לנו כוס תה טעים ושירותים מסודרים (Hôtel La Belle Etoile Xaluca).
לאחר ההפסקה (11:30) אנחנו עולים לג'יפים ונוסעים לכיוון דרום
לנהג שלנו יש עוד מה ללמוד בנושא של נהיגת חולות
חוצים את מרזוגה (Merzouga) ממשיכים דרומה ומגיעים ל- Dar Gnaoua Bambara, כאן עשינו הפסקה נוספת ע"מ לפגוש ולשמוע על הברברים והמוסיקה שלהם.
בסיום המופע אנחנו חוזרים צפונה חוצים שוב את מרזוגה ופונים לעבר אגם שנמצא ממערב לישוב (Lac Dayet Srij) לתצפית קצרה על הפלמינגו והקורמורנים שבאגם.
חוזרים לכביש הראשי וממשיכים צפונה לעבר הישוב ריסאני (Rissani), ביקרנו ב- Ksar Abbar
ולאחר מכן נסענו לאכול צהריים ב- Ksar Abouam
ריסאני (Rissani) - היא העיירה השניה בחשיבותה בעמק הזיז מדרום לארשדייה,  היא נמצאת בקצה חבל טפיללתמבחינה היסטורית, לריסאני יש מקום נכבד משום שהמשפחה ששלטת היום במרוקו – משפחת השריפים או ה”עלווים” מוצאה מכאן. אבי המשפחה ומייסד השושלת הוא מולאי עלי שריף.
הנקודה היהודית. בחבל טפיללת בכלל, ובעיירות ארפוד וריסאני בפרט חיו יהודים רבים. המשפחה המפורסמת ביותר מקרב יהודי מרוקו – משפחת אביחצירא מוצאה בריסאני. כל ילד בריסאני יוכל לכוון אתכם לבית שבו נולד, גדל וחי  הבאבא סאלי – ר' ישראל אביחצירא.
במקום גם מבחר ענק של שטיחים למי שרוצה לקנות.
ממול הרחבה שלפני הכניסה עוד ציור קיר יפה
לאחר ארוחת הצהריים אנחנו ממשיכים צפונה ולפני הכניסה לארפוד עוצרים ליד קבר אבוחצירה לביקור קצר במקום (15:15).
לאחר הביקור אנחנו חוצים את ארפוד ופונים לכיוון דרום מערב, עוברים ליד המלון שישנו בו בלילה האחרון, וממשיכים מערבה.
עושים הפסקת שירותים וגלידה (17:00) ב- Café Itrane וממשיכים לעבר טינריר (Tinerhir), מכיוון שהזמן עובד איתנו אנחנו עולים ישר לכיוון תצפית על נהר הטודרה (Todra River).
לאחר סיום התצפית אנחנו יורדים חזרה לטינריר ופונים לעבר בית המלון שבו נישן הלילה (Hôtel Bougafer) (18:40).

יום מספר 8 – יום שלישי (09/04/2019)
07:30 ארוחת בוקר ובשעה 08:30 אנחנו כבר יוצאים לדרך עם האוטובוס, עולים לכיוון קניון הטודרה, בדרך עוברים ליד התצפית שעצרנו בה אתמול ע"מ לראות את הנחל (עוד נחזור אליה), וממשיכים במעלה הנחל.
לאחר כ-20 דקות נסיעה מגיעים לפתח הקניון (Gorges Toughra), משאירים את האוטובוס ומתחילים ללכת רגלית לאורכו ולהתרשם מגובה הצוקים ויופי המקום,
קניון טודרה - מאתרי הטבע היפים של מרוקו, שוכן באזור המזרחי המבודד של הרי האטלס הגבוה, לא רחוק מהעיירה טינריר . ונמצא בפתח של נווה המדבר הגדול בעמק הטודרה שיצרו מימיו של נהר הטודרה. בעבר היה הקניון מכוסה בקרחונים, מה שגרם לעיצוב מצוקי הם של קירות הקניון. קניון מרשים שקירותיו זקופים ואדמדמים. קניון מרשים שקירותיו זקופים ואדמדמים. גולת הכותרת של הקניון היא 700 המטרים האחרונים שלו, בהם הוא הופך לצר במיוחד וקירותיו לתלולים מאד ומושכים אליהם מטפסי צוקים עם חבלים ובלעדיהם.
לאחר שהגענו לקצה הקניון, במקום שלל דוכני מזכרות, חזרנו דרך הנחל עצמו עד המקום שהאוטובוס חיכה לנו, מכאן חזרנו לנקודת התצפית בה ביקרנו אתמול והתארחנו בבית מקומי (Family el Mabroukלכוס תה, קצת מתוקים, שירותים, והרבה נוף מגג המבנה עליו התארחנו.
בסיום (10:30) עלינו לאוטובוס להמשך הטיול.
עכשיו אנחנו יורדים חזרה לכיוון טירניר ופונים לכיוון דרום מערב לעבר הישוב דאדס (Dades), כן עושים הפסקה קצרה לתצפית (ושירותים מסודרים) (11:20)
וממשיכים לכיוון קניון הדאדס. בדרך נופים מדהימים של תופעות גאולוגיות שיצרו שכבות עקומות וצורות שונות בקירות הנחל, עוצרים לתצפית קצרה וצילומים במקום בו האוטובוס יכול לעצור (12:20),
במורדות הדרומיים של האטלס הגבוה, דרומית מערבית לקניון הטודרה וליד העיירה בולמן דאדס, נמצא הקניון היפה ביותר במרוקו. פעולת הבלייה יצרה בסלע מראות נוף מדהימים. הטבע פיסל את הנוף במשך אלפי שנים כפי שרק הוא יכול ויודע. הדאדס נקרא גם "הקניון האדום", שכן הצבע האדום שולט כאן בעמק. פעולת הבלייה בסלע הגירני ואבן החול הותירו את עקבותיהם בסלע ויצרו צורות משונות. הדרך מתפתלת כמו נחש עקלקל חושף בליה באבן חול קדומה ובסלע הגירני לצד קסבות עתיקות נטושות בתוך העמק המוריק ובצמוד אליהם קמו כפרים חדשים מודרניים יותר. עמק הדאדס מכונה גם "עמק אלף הקסבות" בשל הקסבות הרבות הפזורות לאורך האפיק. לתושבים המקומיים הברברים היה זול יותר להקים כפרים חדשים מאשר לשפץ את הקסבות המתפוררות. 


ממשיכים עוד קטע קצר עם האוטובוס ויורדים למסלול הליכה לאורך הנחל (Ait Ouglif), ראינו את שיטות עיבוד הקרקע לאורך הנחל, מגדלי השמירה מבוץ שכבר מתחילים להתפורר, והמבנים החדשים שכבר בנויים מבטון ובלוקים, בסוף המסלול חיכה לנו האוטובוס






והמשכנו איתו עד לנקודה הבאה. עצרנו ב- Auberge des Gorges de Dades כאן גם אכלנו ארוחת צהריים,
השארנו את האוטובוס במקום ועלינו על רכבים קטנים להמשך הדרך (האוטובוס לא יכול להמשיך בדרך הצרה), עלינו בפיתולים הרבים של הכביש לתצפית על הנחל
והמשכנו את לפתח קניון הדאדס (
Gorges Dadés) כאן ירדנו מהרכבים ועשינו את הדרך ברגל לאורך הכביש עד ליציאה מהקניון
שם המתינו לנו הרכבים (
Hôtel Restaurant Camping Berbère de la Montagne), על אחד הקירות במקום יש ציור תרשים של כל האזור,
עלינו חזרה לרכבים שלקחו אותנו את כל הדרך חזרה לאוטובוס שלנו.
והתחלנו בנסיעה ע"מ לצאת מערוץ הדאדס (16:00).
עברנו שוב בישוב דאדס ופנינו לכיוון הישוב בווארזאזאת (Ouarzazate) בדרך עצרנו להפסקה קצרה לגלידה ושירותים ובשעה 18:00 הגענו למלוננו בעיר (Hôtel le Fint).
התארגנות קצרה לאחר קבלת החדרים ויצאנו להסתובב ולראות את העיר שמוגדרת "עיר הסרטים של מרוקו", לאחר הסיור הרגלי (לבד כל אחד כרצונו)
ווארזאזאת (Ouarzazate) - היא עיר מחוז במרכז מרוקו מדרום לאטלס הגבוה אשר נבנתה בגובה של 1160 מטר מעל פני הים. העיר ידועה בתור "עיר הקולנוע" של מרוקו, ובה צולמו סרטים הוליוודים רבים. העיר הוקמה על ידי הצרפתים בשנת 1928, לצד יישוב עתיק יותר בשם תאורירת, הנמצא בצומת דרכים חשובה, בין הערים אגאדיר, מרקש, זגורה וא-רשידיה. מכיוון שנבנתה על ידי הממשל הצרפתי היא נעדרת מסממנים מסורתיים האופייניים למרוקו - אין בה לא קסבה ולא מדינה (עיר עתיקה) ובנייני הציבור פונקציונאלים לאורך הציר הראשי של העיר. העיר מיושבת בעיקר על ידי ברברים ומונה כ-100,000 איש. מזרחית לעיר בנו הצרפתים את סכר מנצור אלדבהי על שלושה נהרות: דאדס, דראע, ורזאזאת ובמקום נוצר אגם גדול.
חזרנו למלון לארוחת הערב.

יום מספר 9 – יום רביעי (10/04/2019)
07:30 ארוחת בוקר ובשעה 08:30 לאחר זיהוי מזוודות והעמסתם על האוטובוס אנחנו עולים לג'יפים, עוזבים את עיר הסרטים ווארזאזאת
נוסעים לכיוון "קסבת עיט בן האדו" (Ait Ben-haddou), לאחר חצי שעה של נסיעה אנחנו מגיעים לתצפית על המקום,
לאחר הסברים על המקום אנחנו יורדים לכיוון הישוב, משאירים את הג'יפים ויוצאים ברגל ע"מ לעלות ל-עיט בן האדו, חוצים ברגל את סמטאות הצרות של הישוב 
"עיט בן האדו" (Ait Ben-haddou) - הוא כפר מבוצר, או קסר במרוקו, השוכן במרחק של כ-30 ק"מ צפונית-מערבית לורזאזאת. הכפר ממוקם ליד אפיק נחל וארזאזאת – לאורך נתיב השיירות העתיק בין הסהרה לבין העיר מרקש וחופי האוקיינוס האטלנטי. ליבו של הכפר – הקסר – שוכן במעלה גבעה מבוצרת שעליה בתי אדמה בנויים בצפיפות, רובע זה מכונה לעיתים גם בכינוי קסבה. הקסבה המדהימה המאכלסת כפר שלם במבנה בוץ המתנשא לגובה ארבע קומות, חומותיה, מגדליה ובנייני המגורים שבה.
רוב תושבי הכפר הם ברברים אשר החליפו את חיי הנוודות במגורי קבע. הוא ידוע במספר גדול של סרטים היסטוריים אשר צולמו בתחומו, ובהם: לורנס איש ערב, יהלום הנילוס, ישו מנצרת, הפיתוי האחרון של ישו, גלדיאטור ואלכסנדר. איית בן חדו הוכרז בשנת 1987 כאתר מורשת עולמית בשל היותו דוגמה מצוינת לאדריכלות הסהרה המוקדמת ולאדריכלות בדרום מרוקו.
עוברים דרך גשר הבטון את הנהר ומתחילים לטפס למעלה, בדרך המון חנויות קטנות למזכרות, אמנים ואומנים ומגיעים לפסגה (10:15) לאחר סיבוב בפסגה, התרשמות מהנוף שמסביב והרבה צילומים אנחנו מתחילים לרדת למטה חזרה לכיוון הג'יפים.
תצפית מהפסגה
11:15 אנחנו ממשיכים בדרכנו עם הג'יפים, לאחר כחצי שעה נסיעה אנחנו עוצרים לתצפית על הישוב Asaka, שפרט לשלט עם שם המקום אין לו שום סימון במפות גוגל, בנחל מתחת לישוב הנשים עושות כביסה והכל שקט ושלווה מסביב.
בהמשך הכביש אנחנו מגיעים ל-קסבת טלואט (Kasbah Telouet) (12:30), שהיתה בעבר ארמון גלוואי מפואר, מסיירים ברחבי המבנה הבוץ המפואר שקירותיו מכוסים בקרמיקות צבעוניות (מוזאיקה) ועולים לגגו לתצפית, 
קסבת טלואט Telouet Kasbah)) - היא קסבה בתוואי לשעבר של קרוואנים מן סהרה מעל הרי האטלס אל מרקש . הקסבה הייתה מקום מושבה של משפחת אל-גלוי , ולעתים נקרא גם ארמון גלאוי, והיא נבנתה במאות ה -18 וה -19.
הארמון ממוקם בפאתי כפר ברבר הקטן, טלואט, במרוקו . הוא שוכן בגובה של 1,800 מטר. ונמצא בעמדה אסטרטגית של האטלס הגבוה, הדיירים של הארמון היתה הזכות לשלוט על מעבר של קרוואנים ליד מכרות המלח הגדולות. הקסבה והכפר נגישים כעת בכביש P1506, שמגיע מצפון, אל צומת ליד טיזי נצ'קה, מהכביש RN9 המחבר את מרקש אל Ouarzazate .
מעברם של שיירות הסוחרים, שחיברו את המדבר לערים הגדולות הנמצאות בצד השני של האטלס, ואת קרבתם של מכרות המלח, הפכו את עושרם של הפאשות המתגוררות בטלואט. הקסבה הנוכחית נבנתה משנות ה -60 של משפחת אל-גלאוי, ליד קסבה עתיקה ששרידיה נראים עד היום. לאחר מכן הוא הורחב במידה ניכרת במחצית הראשונה של המאה העשרים. האגדה מספרת כי 300 עובדים עבדו במשך שלוש שנים כדי לקשט את התקרות והקירות. אלה עשויים טיח , zelliges על הקירות, וציור ארז לתקרה. הגגות מכוסים אריחי קרמיקה צבועים ירוק.
התמיכה שניתנה לצרפתית על ידי אל גלאוי, המכונה לעתים קרובות הגלאוי במהלך הכיבוש הצרפתי במרוקו, זכתה לתמיכתם ההדדית של השלטונות הקולוניאליים הצרפתים . בשיא כוחו היה למשפחת גלאוי עושר רב, מה שהופך אותו לאחד הדמויות המובילות במדינה. אבל המחויבות הזאת מתנגדת לו במהלך העלייה המתרחבת לקראת עצמאותה של מרוקו. הוא מת בשכחה במרקש ב -1953. תהלוכת ההלוויה נשלטת אז על ידי נסיך הכתר מולאי חסן בן מוחמד, שליט העתיד של מרוקו כמו חסן השני.  מאז, בעיקר בגלל קונוטציה פוליטית, הקסבה כמעט נטושה.
לאחר מכן נוסעים נסיעה קצרה מאד למסעדה ליד לארוחת צהריים (Auberge Restaurant Telouet) עד 14:30.
ממשיכים בדרכנו עם הג'יפים בכביש הצר (P1506) עד למפגש עם הכביש הראשי (N9) שם מחכה לנו האוטובוס,
 
נפרדים מהג'יפים וממשיכים בנסיעה במעלה הרי האטלס הגבוה עד למעבר ההרים (Tizi N'Tichka) שנמצא בגובה 2260 מ'.
אנחנו מתחילים לרדת לכיוון העיר מרקש הכביש מפותל מאד וחלקו הגדול בשיפוצים עם מעקפים של דרכי עפר והנסיעה נעשית באטיות רבה,
לאחר כשעה וחצי של נסיעה איטית אנחנו עוצרים להפסקה (16:15) במסעדה מקומית  שנמצאת על הכביש (עברנו את הקטע הקשה והנהג נושם לרווחה וגם אנחנו).
תצפית ממרפסת המסעדה
 מכאן אנחנו ממשיכים ישירות למרקש אליה אנחנו נכנסים ב-17:45.
עוד רבע שעה נסיעה והגענו למלון המפואר שלנו ל-3 הלילות הקרובים (Kech Boutique Hôtel & Spa).
לאחר ארוחת הערב אנחנו יוצאים עם האוטובוס לסיבוב היכרות ראשוני עם מרכז העיר, 
נוסעים לכיוון "מסגד כותוביה" (Koutoubia Mosque), מתקופת תור הזהב של השליטים המורים, נחשב לאחת מיצירות הפאר של התקופה. המסגד נישא לגובה 77 מטר ונצפה מכל מקום בעיר,  וכל מרכז העיר פקק תנועה ענק אחד (יום רביעי אמצע השבוע), 
ירדנו מהאוטובוס והתקדמנו לכיוון הכיכר הגדולה Jemaa el-Fna שכולה מלאה בדוכנים
מסגד הכותוביה - סמלה ותמרורה הראשי של העיר מרקש. נבנה על ידי יעקוב אל מנסור במאה ה-12. המסגד נבנה על חורבות מסגד שנהרס לפני שהושלמה בנייתו, אחרי שהתגלה שהיתה טעות בכיוון למכה. בעבר שמשה רחבת המסגד לירידי ספרים וכותבים, שם נמכרו ספרים וכתבי יד, מכאן שמו "הכותוביה".  המסגד בסגנון אנדלוסי, בכל אחד מצדדיו מקושט המינראט בדקורציה שונה. מתנשא לגובה 77 מ'.   בראשו  3 כדורים מוזהבים שהוענקו למסגד: אגדה מספרת שאשתו של יעקוב אלמסור שברה את הצום, לפני סיומו, ולכן העניקה את שלושת הכדורים מתנה. הכותוביה הוא אחד משלושה מסגדים שבנה אל מנסור יחד עם טור חסן ברבאט והחיראלדה בסביליה.   המסגד יכול להכיל כ-20.000 מתפללים.
 הכרכרות בכניסה להכיכר הגדולה Jemaa el-Fna
הכיכר הגדולה Jemaa el-Fna 


השוק של מרקש - אזור השוק של מרקש הוא מבוך ענק של סמטאות צפופות, בהן תוכלו למצוא כמעט כל דבר העולה על דעתכם: תבלינים, בגדים, טאג`ינים ומה לא. השוק מחולק לפי אזורים של בעלי מקצוע, בהתאם למבנה מסורתי שקיים כבר שנים ארוכות. כך תוכלו למצוא את שוק העור (סוק אל-קלין), שוק השטיחים (סוק זרביה) וכן הלאה. הכניסה המרכזית לשוק היא דרך שוק סמארין, שנמצא סמוך לכיכר ובו תמצאו דוכני בגדים, שטיחים ומזכרות. כיכר רחבה קדימה (Rahba Qedima) נמצאת במרכז השוק ומוקפת בדוכנים המוכרים מוצרי קוסמטיקה ודוכני שטיחים. יש שימליצו על טיול ראשוני עם מדריך כדי להכיר את נבכי השוק, אבל מי שזמנו בידו, עדיף לו לשוטט בנעימים וללכת לאן שהרגליים לוקחות. אם הולכים לאיבוד, פשוט שואלים את אחד העוברים השבים כיצד חוזרים לכיכר. כמו בכל שוק שהוא, גם כאן עמידה על המקח היא חלק מתהליך הקנייה.

עשינו סיבוב קצר בין סמטאות השוק וחזרנו דרך הכיכר לאוטובוס שחיכה לנו מאחורי המסגד וחזרה למלון שלנו.

יום מספר 10 – יום חמישי (11/04/2019)
היום מוקדש כולו לסיורים בעיר מרקש
יצאנו (09:15) בנסיעה מהמלון לכיוון "המלאח" שהוא הרובע היהודי לביקור בבית הכנסת "אלעזמה" (Salat Al Azama),
בית הכנסת "סלאת לעזאמה" נמצא במלאח הישן של מרקש.  נבנה לאחר גירוש ספרד בשנת 1492. שמו: "לעזאמה" – המתבדלים או המבודלים כיוון, שיהודים שבאו מספרד, רצו להתפלל ולא קיבלו אותם כי סגנון התפילה שלהם היה שונה מה, שגרם לויכוחים ומחלוקת וכיוון, שלא היה להם היכן להתפלל, בנו להם בית כנסת וכינוהו: "לעזאמה – המתבדלים". בית הכנסת שוכן  בבית  בו חצר פטיו וחדרי מגורים ובקומה השנייה חדרי לימוד.
כיום גרה משפחה מוסלמית ששומרת על המקום.
סיירנו בבית הכנסת והחדרים סביב שהפכו למוזאון קטן,
יצאנו מבית הכנסת ופסענו דרך סמטאות השוק לבית הקברות הגדול של היהודים (09:45) שנשמר בקפדנות (בהוראת המלך) ובו כ-20,000 מצבות רובם ללא שם ולדברי המדריך שומר המקום מכיר כל מצבה ומי קבור שם.
בית העלמין מרקש הוא בין הגדולים ביותר במרוקו, משתרע על 2800 דונם בצמוד לרובע היהודי במרקש. בבית העלמין למעלה מ10,000 קברים אשר נקברו מהמאה ה -12 ועד היום. בית העלמין מתוחזק על ידי הקהילה היהודית ועל ידי שומר הנמצא שם 24 שעות ביממה. צדיקי מרקש ידועים בהשכלתם וחריפותם הלימודית ובבית העלמין נמצאים רבבות צדיקים ותלמידי חכמים גדולים
המשכנו דרך סמטאות השוק ורחוב התבלינים עם הריחות והצבעים העזים שלו עד למפעל התמרוקים (11:30),

שוק התבלינים במרקש הוא מהגדולים בעולם והוא ידוע ידוע במגוון העצום של תבלינים ועשבי תיבול שמגיעים לשוק מכל רחבי העולם. בשוק ניתן למצור כל תבלין אפשרי, מזעפרן, דרך קצח וסומק ועד למאות מינים נוספים של תבלינים, חלקם נדירים ואקזוטיים. השוק נחשב גם לאחד מהשווקים הפוטוגניים בעולם, והתמונות של תבלינים בשלל צבעים שמסודרים כחרוטים צבעוניים הפכו לאחד מסמליה של מרוקו.

הפסקה לקניות אבל לפני זה הסברים על כל המוצרים מפי מוכרת שמדברת עברית רהוטה עם הרבה אקטואליה וצחוקים.

לאחר הקניות הלכנו לאוטובוס שחיכה לנו בקרבת מקום ונסענו לחלק הצפוני של העיר אל הגנים הכחולים של ז'רדן מז'ורל (Jardin Majorelle) (13:00), המדריך שלנו דאג לכרטיסים מבלי לעמוד בתור הארוך שהיה בכניסה ונכנסנו לסיור של שעה בשבילי הגן,


גני מאז`ורל - גנים אלה הם ההזדמנות לקחת אתנחתא מהמולת העיר ולשקוע בשלווה של טבע צבעוני ועשיר. בגני מאז`ורל (Jardin Majorelle) תמצאו סוגי צמחיה מכל העולם בהם גם קקטוסים מכל צורה וגודל. בעבר חי כאן האומן הצרפתי ג`ק מאז`ורל, שטיפח את אחוזתו, נטע בה את הגנים הללו ופתח אותה בפני הציבור בשנת 1947. לאחר מותו עברה הבעלות על השטח לידיו של מעצב האופנה איב סן לורן. במרכז הגנים ניצב לו בית צבוע כחול המעוצב בסגנון אר-דקו. בית זה שימש סטודיו עבור מאז`ורל וכיום פועל בו מוזיאון קטן ומעניין לאמנות איסלאמית.



ומשם נסענו לאזור מסגד הכתוביה לאכול במסעדה מקומית שהומלצה ע"י המדריך (Oscar Progrés) בדיעבד הייתה המלצה טובה.
בסיום הארוחה (15:30) התוכנית הייתה לעבור שוב בשוק הגדול ומשם לביקור במוזאון, אנחנו ויתרנו על הסיור הזה והחלטנו לחזור לכיוון המלון ברגל דרך הגינות היפות שראינו מחלון האוטובוס,
 כיכר ז`מע אל-פנה (כיכר האבודים) - כיכר זו היא אולי האתר המרכזי ביותר במרקש ומי שמגיע אל העיר, יגיע אליה לפחות פעם אחת. מי שיבקר כאן יוכל לדמיין כיצד נראו ככרות הערים בתקופת ימי הביניים, עם עשרות הדוכנים ובליל הריחות והצבעים. בשעות הבוקר האזור שקט יחסית, אך משעות אחה"צ ואילך מתחילה החגיגה והכיכר מתמלאת בדוכני מזון מהבילים, להטוטנים, מוסיקאים, מגלי עתידות ומספרי סיפורים. אין ספק שז`מע אל-פנה (La Place Djemaa El Fna) הוא ה-מקום להכנס בו לאווירה האמיתית של העיר עם כל המקומיים וכמו כן אפשרות הבילוי הלילי הראוייה ביותר. בשעות הלילה נדמה שכל תושבי העיר הגיעו לכיכר, שכן היא מתמלאת באלפי אנשים ושוקקת חיים. מי שחושש מההמון יוכל לצפות על כל ההמולה מאחד מבתי הקפה הסמוכים, אבל מי שרוצה להרגיש את מרקש האמיתית, להריח את הריחות, לטעום את הטעמים ולבוא במגע עם המקומיים, חייב לפלס דרכו בין ההמונים. הכיכר הוכתרה על ידי אונס"קו כיצירת מופת של המורשת העולמית.
חצינו את הגינות, עברנו ליד מלון "לה ממוניה" רצינו להיכנס לגנים לסיור אך הכניסה היא רק עד השעה 16:00, המשכנו לאורך הגינות ברחוב הרחב (Avenue Prince Moulay Rachid), לכיוון הקניון,
Parc Lalla Hasna 
עשינו סיבוב בתוכו והפסקת קפה
והמשכנו משם דרך שדרות הוורדים (Boulevard Mohamed VIישירות לכיוון המלון שלנו,
Boulevard Mohamed VI
Kech Boutique Hôtel & Spa
סה"כ כ-7 ק"מ שעברו בכייף, למלון הגענו ב-18:30 וכחמש דקות לאחר מכן הגיע גם האוטובוס עם שאר הקבוצה.

יום מספר 11 – יום שישי (12/04/2019)
התעוררנו לארוחת בוקר (08:00) ובשעה 09:00 כבר יצאנו עם ג'יפים ליום טיול. לאחר כשעה נסיעה עצרנו לתצפית על אגם שנוצר מאחורי סכר גדול (barrage Lalla Takerkoust) על כביש P2024,
בהמשך נכנסנו לדרך עפר והתחלנו לטפס (עם הג'יפים) במעלה ההר עד לישוב Taghenchoute, שדות התבואה כאן ירוקים הנוף להרי האטלס הגבוה והמושלג - יפיפה,

Taghenchoute
וגם שלל פריחה מסביב,

התכבדנו במקום בכוס תה (ושרותים) ראינו את חרוטי הסוכר (2 ק"ג כל אחד) שמכינים מקנה הסוכר. 



אנחנו ממשיכים בנסיעה עד הכפר Agdour ושם מתחברים חזרה לכביש P2024
בהמשך הכביש מגיעים ל- "מאי-ברהים" (My Brahim), אנחנו יורדים מהרכס חוצים את העמק ומתחילים לטפס לכפר אימליל (Imlil) שנמצא למרגלות "הר טובקאל" המתנשא לגובה של 4,167 מטרים, והוא ההר הגבוה ביותר בהרי האטלס,
אימליל (Imlil) - עיירה ברברית כ – 60 ק"מ דרומית למרכש. הנמצאת בגובה 1740 מ', באזור ישנם מפלי מים המגיעים מהרי האטלס הגבוה. הכפריים העובדים בעיירה מתגוררים עדיין בכפרי הסביבה. לפני הזינוק בתיירות התבססה הכלכלה המקומית על גידול אגוזי מלך, תפוחי עץ ודובדבנים. בעיירה עדיין קיימים בוסתנים רבים. מהעיירה יוצאים לסיורים להר טובקאל ההר הגבוה ביותר במרוקו וכמו כן ניתן לעשות בעיירה סיור על פרדות. ברחבי הכפר יש ריאדים שניתן ללון בהם, דוכנים לתכשיטי כסף ברבריים ומסעדות מקומיות מצויינות.


בכפר מחכות לנו פרדות למסע קצר (כשעה) עליהם (לפי דעתי היה מיותר) שבסיומו חוזרים לאימליל לארוחת צהריים באחד מבתי המקום.

תצפית על הכפר אימליל

בסיום הארוחה אנחנו עולים לג'יפים ומתחילים את דרכנו חזרה לכיוון מרקש (15:15), בדרך עוד הפסקה קצרה לקפה/תה (Café et réstaurant Enzaha) ובשעה 17:35 הגענו למלון (Kech Boutique Hôtel & Spa), זמן להתארגן ולהתכונן לארוחת הערב.
יום שישי היום וארוחת הערב נקבעה לשעה 20:00 וכללה קידוש וקבלת שבת.

יום מספר 12 – יום שבת (13/04/2019)
השכמה, הוצאת מזוודות מהחדרים וירידה לארוחת בוקר (07:30), לאחר ארוחת בוקר זיהוי מזוודות ליד האוטובוס וב-08:30 אנחנו יוצאים לדרך לכיוון אסווירה.
לאחר שעה ורבע של נסיעה אנחנו עושים הפסקה ראשונה (Complexe Afoulki) לקפה ושירותים,
בהמשך הדרך מתחילים לראות את עצי הארגן (The argan tree – Argania spinosa‎ ‎), ליד הכביש יש מספר עצים ועליהם עומדות עיזים שמוכנות לצילום (צורת פרנסה של בעל העיזים). 
עץ הארגן, שמקורו במרוקו נחשב לעץ חזק ועמיד מאוד באקלים מדברי קשה, הן מבחינת טמפרטורה, הן מבחינת לחות באוויר והן מבחינת אספקת מים שוטפת. למעשה, עץ הארגן חזק ועמיד עד כדי כך שכינוי הלטיני היה בעבר "עץ הברזל". עצי הארגן גדלים לגובה של 8-10 מטרים, וחיים 150-200 שנה. הגזע מסוקס וקוצני. העלים קטנים וסגלגלים, באורך 2-4 סנטימטרים. הפריחה באפריל, בפרחים קטנים, בעלי 5 עלי כותרת בצבע צהוב-ירוק חיוור. הפרי באורך 2-4 סנטימטרים ובקוטר 1.5-3 סנטימטרים, בעלי קליפה עבה ומרה שמתחתיה ציפה בעלת ריח מתקתק, אך טעם דוחה, ואגוז קשה המכיל זרע קטן (לעיתים רחוקות 2-3 זרעים) עשיר בשמנים. הפרי מבשיל רק כעבור יותר משנה, בין יוני ליולי של השנה שאחרי הפריחה.


אנחנו ממשיכים בדרכנו ועוצרים ליד מרכז להפקת שמן הארגן (Cooperative D'Argan Marjana) ושאר המוצרים מהעץ (11:35),
שמן הארגן הטהור נחשב לאחד השמנים הטובים והיקרים ביותר בעולם. על מנת להפיק ליטר של שמן ארגן טהור דרושים כ-50 ק"ג של פרי. במרוקו מפיקים מיבול של 6-8 עצים ליטר אחד בלבד של שמן ארגן.  במרוקו ידוע שמן הארגן במשך שנים רבות כשמן "עץ החיים", זאת בשל סגולותיו הרפואיות הרבות, בנוסף לטעמו האגוזי העשיר והמיוחד. בעשור האחרון זכה שמן הארגן לפרסום נרחב באמצעי התקשורת בעולם "המערבי", פרסום באמצעותם של מחקרים ומאמרים  העוסקים בתכונותיו וסגולותיו של שמן הארגן הטהור, שמן הארגן מכיל כמות גבוהה מאוד של וויטמין E, חומצות אומגה 3, 6 ו-9 ששילובם תורם לבריאות הגוף. ובשימוש הנרחב שנעשה בו לצרכי טיפוח וקוסמטיקה. בשל התכונות והסגולות של שמן הארגן יש לו מקום של כבוד בתעשיית הקוסמטיקה הבינלאומית.
 
לאחר סיור במקום ולימוד על דרכי ההפקה (הידניים) אנחנו ממשיכים בדרכנו.
רגע לפני ההגעה לאסווירה (Essaouira) אנחנו עוצרים לתצפית על העיר והמפרץ (12:30) חבל רק שהראות לא כל כך טובה.
לאחר התצפית אנחנו נוסעים ישר למלון שמיועד לנו (Le Médina Essaouira Thalassa sea & spa), השעה 13:00 ולא כל החדרים מוכנים 
אבל אנחנו יוצאים לסיור עצמאי בעיר ולאכול ארוחת צהרים כאשר נקבע נקודת מפגש עם המדריך ליד דוכני הדגים בשעה 15:00.



אסווירה (Essaouira) - היא עיר נמל עתיקה במרוקו הממוקמת לחוף האוקיינוס האטלנטי בין קזבלנקה לאגאדיר. העיר שוכנת סביב מפרץ ברוחב של 2.5 ק"מ, שעל פתחו מגונן האי מוגדור. בתיה מסוידים לבן ומשקופי הבתים צבועים כחול, סקאלה-המצודה הימית משם נשקפת תצפית מרהיבת עין על הים וצוקיו הסלעיים, ליבה של העיר במדינה העתיקה השוכנת על חצי אי בפינתו הצפונית של המפרץ, ונמלה של העיר נשלח ממנו אל הים.



אחרי שאכלנו ארוחה קלה באחת מהמסעדות המקומיות הגענו לנקודת המפגש ויצאנו עם המדריך והקבוצה לסיור מודרך בנקודות העיקריות של העיר
בסיומן (17:40) שוחררנו להמשך שוטטות וקניות כאשר ארוחת הערב נקבעה ל-20:15.
סיירנו באזור נמל הדייגים וחזרנו חזרה למלון (10 דקות הליכה).
ארוחת הערב הייתה עם הגשה לשולחנות ונמשכה זמן רב מהמצופה,
ובסיום הארוחה עברנו לאחד מהאולמות הסגורים של המלון לישיבת סיכום של הטיול בה הוקראו 2 ברכות שנכתבו לכבוד המדריך.

יום מספר 13 - יום ראשון (14/04/2019)
יום נסיעה ארוך מאד לפנינו את ההשכמה עשינו בשעה 06:00 בבוקר ובשעה 07:30 כבר היינו בנסיעה עם האוטובוס לאחר זיהוי והעמסת המזוודות.
לאחר שעה וחצי של נסיעה צפונה אנחנו עושים הפסקת שירותים ראשונה לפני הישוב Sebt Gzoula, ממשיכים בנסיעה צפונה ולאחר שעתיים נוספות של נסיעה (11:00) אנחנו עושים הפסקה נוספת לגלידה ושירותים בתחנת דלק (Station Petrofib) על הכביש המהיר, בהמשך הדרך אנחנו נכנסים לעיר הנמל "אל ג'דידה" (El Jadida) (11:50).
האוטובוס עוצר לנו בכניסה לעיר העתיקה (העיר הפורטוגזית) ואנחנו יוצאים לסיור רגלי בין החומות,
אל ג'דידה (El Jadida) - היא עיר נמל השוכנת על החוף האטלנטי של מרוקו, במחוז אל-ג'דידה. העיר אינה בנויה בסגנון מורי, כמו שאר ערי האזור, אלא בסגנון פורטוגלי.
אל ג'דידה שנודעה בשם מזאגאן (פורטוגזית Mazagão) הוקמה בידי הפורטוגזים בשנת 1502. היא ננטשה בשנת 1769 ורבים מתושביה פונו לברזיל, שם בנו התיישבות חדשה בשם מזאגאן החדשה (כיום באמאפה). לאחר נסיגת הפורטוגזים, נכבשה העיר בידי הסולטאן מוחמד בן עבדאללה. 
בשנת 2004 נרשמה העיר הפורטוגזית במזאגאן כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.
כיום העיר מתפרנסת בעיקר מייצוא שעועית, שקדים, תירס, חומוס, צמר, עורות, שעווה וביצים. העיר מייבאת כותנה, סוכר, תה ואורז. נוכחותם של נמלים ומפעלים בקרבת העיר, גורמים לזיהום חופיה.
עלינו למגדל הצפוני שמשקיף על הנמל שבצמוד לו נמצא בית הכנסת שמקושט במגן דוד ומעליו חצי סהר,




לאחר מכן הלכנו למגדל הדרומי לתצפית מכיוון נוסף,

 
בסיום ירדנו מהחומה של הנמל ונכנסנו לבקר באולמות שמתחת לעיר (La Citerne Portugaise) שחלקם מוצפות במים,
בסיום יצאנו מחומות העיר העתיקה והלכנו לאכול ארוחת צהריים (13:00) במסעדה מקומית בכיכר המרכזית ליד החומות.
גם האנפה רצתה לאכול ארוחת צהריים
בסיום הארוחה (13:45) עלינו לאוטובוס ויצאנו מ-אל ג'דידה דרך החוף הצפוני של העיר שמקושט לאורכו בעוגני אניות
ונסענו ישירות לכיוון שדה התעופה של קזבלנקה עליו הגענו ב-15:15.
הצוות המוביל (הנהג ועוזרו)
תם הטיול שלנו
ואנחנו בדרך לארץ עם נחיתת ביניים קצרה בפריז.


חזרה לחלק הראשון לחץ כאן

לשאר הטיולים שלי לחץ ==> כאן





אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תוכן ענינים בבלוג

כתובות וקישורים של הטיולים בבלוג